קידוש לבנה לפני תשעה באב?

קידוש לבנה לפני תשעה באב?

"שכדאי, ומן המובחר, יהיה בשעה שיש כבר שבעה ימים לאחרי המולד .. ונוסף למחשבה בענין האמור .. ותן לחכם ויחכם עוד וכל אחד מוסיף כהנה וכהנה". (שיחת קודש ז' מנחם אב תשמ"ט, הנחה)

לקראת סיום השיחה: בשורת הגאולה, עוברים לחיים נצחיים בגאולה האמיתית והשלמה. לאחר חלוקת הדולרים - סיום מסכת ברמקול של 770 ע"י א' התמימים, לפי תקנת הרבי שליט"א מלך המשיח.

= = = = =

תמליל הקטע בסרט מתוך "דברי משיח":

בכל יום ויום, שרואים שעדיין לא זכינו, או שכבר "זכו"5 אך כבר התארך הזמן מאז, וכנראה יש איזו סיבה אחרת שאף אחד אינו יודע מה היא... ועד שאפילו בתג״,ך׳ ובגמרא - ועאכו״ב במאמר חז״ל הידוע7 ש״כלו כל הקיצין״ - עושים את ה״שטורעם" ש״עדיין לא בא"... ובמילא, כשרואים שלא זו בלבד ש״עדיין לא בא" אלא ניתוסף עוד יום, ולא סתם עוד יום, אלא יום המתייחד, ומתייחד בענין עיקרי (אבל באופן בלתי רצוי) שאז גם ״נכנסו.. להיכל״ - הרי זה "על מנת" ובשביל לתת לבני ישראל תוספת כח וחיזוק שתהי׳ התביעה הנפשית, ומקרב לב עמוק, של כל אחד בתוך כלל ישראל, שכבר יתקיים בפועל ממש, באופן ד״מראה באצבעו ואומר זה״8, הענין - שכבר ישנה הגאולה האמיתית והשלימה ע״י דוד מלכא משיחא. ■

‏ויש לקשר זה גם עם יום השביעי (בדוקא):

בנוגע לקידוש לבנה מצינו, שכדאי ומן המובחר לעשות קידוש לבנה כאשר כבר עברו שבעה ימים לאחר המולד, שפירושו בפשטות הוא שכאשר ישנם שבעת הימים, אז הלבנה היא (אמנם לא "באשלמותא", אבל) כבר בחצי מהשלימות. ובפרט כשישנו שבוע שלם הכולל שבעה ימים, שזה כולל את כל ענין הזמן, כמדובר כמה פעמים.

ובפרט שבנוסף למחשבה בענין האמור, ו״תן לחכם ויחכם עוד״ - מוסיף כל אחד כהנה וכהנה, עד שזה חודר בו לגמרי.

ואז נעשה גם הענין שאומרים בפשטות בברכת המולד (שאז גם מחדשים הלבנה ומקדשים הלבנה, כשתי הגירסאות שבזה), אחרי שעבר שבוע שלם מאז מולד הלבנה החדש - ״שהם עתידים להתחדש כמותה״, ואע״פ שבזה נאמר הלשון ״עתידים״ - הרי ה״להתחדש כמותה", חידוש הלבנה, דמנחם אב שנת תשמ״ט, כבר הי׳ החל מראש חודש, ומאז כבר עבר שבוע שלם, ובמילא בודאי שניתוסף עוד יותר ב״להתחדש כמותה", ועד שנעשה "להתחדש כמותה" באופן ד״קיימא סיהרא באשלמותא" תיכף ומיד.

‏        ובפרט שנמצאים כבר (להיות שזהו יום השביעי, ובפרט בקביעות שנה זו) כמה ימים בפרשת ואתחנן, שאז יש (כמדובר לעיל) ט״ו הפעמים דענין החסדים, החודר בכל סדר ההשתלשלות (הנכלל בט״ו), ואח״ב - ת״ק, כהגימטריא ד״ואתחנן" (תקט״ו).

ושכל ענינים אלו יחדיו יביאו תיכף ומיד למילוי הבקשה ד״ואתחנן", כפי שכבר נאמר וגם נתחדש ("באנייט אויכעט מחדש") בתפילת מנחה דשבת חזון שלפני זה, שאז הראו את בית המקדש (כמוזכר לעיל), ובפרט בתפילת מנחה דשבת חזון.

וכמו כן יש כבר את שבעת הימים, שאז יש גם בכללות את ה״שיר של יום" של כל יום ויום משבעת הימים, ואת כולם יחדיו - לא כפי שכל אחד הוא ביומו בפני עצמו; והרי אפילו ביום השבת יש את שני הענינים20: כפי שזה קשור רק עם אותו יום בלבד

. . .

כי תיכף ומיד, עוד בהמשך הדיבור, ועאכו״ב תיכף ומיד בסיום הדיבור, "מראה באצבעו ואומר זה": הנה הגאולה האמיתית והשלימה, והנה "מקדש אדנ-י כוננו ידיך׳32, והנה ישנם גם כל הדורות שלפני זה, ועאכו״ב כל הנשמות בגופים שבדורנו זה, ובמילא ממשיכים גם הנשמות העתידות לבוא, ו״מראה באצבעו ואומר זה": הנה האנשים והנשים והטף, כל אחד ואחת מהם בפשטות, ונשמות בגופים, ובאופן ד״מראה באצבעו" הגשמי.

ו״בנערינו ובזקנינו.. בבנינו ובבנותינו" נמצאים כולם "עם ענני שמיא", וכאמור, תיכף ומיד ממש - בארצנו הקדושה, ש״עיני הוי׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה״, ובה עצמה - בירושלים עיר הקודש, ושם - בהר הקודש, בהר הבית, וב״מקדש אדנ-י כוננו ידיך״, ו״שמחת עולם על ראשם״. 

וכנ״ל, זה נעשה קשור עם "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", שקשר זה נעשה כבר בשבת חזון שלפני זה.

ונמצאים, כאמור, והוא העיקר,במצב ובגאולה האמיתית והשלימה בפשטות ממש, וכאמור, והוא העיקר - בארצנו הקדושה, ובירושלים עיר הקודש, ובבית המקדש, ובקודש הקדשים.