למה אברהם חיכה עד גיל 99? (פרשת לך לך)

על המסופר בתורה שאברהם אבינו מל את עצמו כשמלאו לו תשעים ותשע שנה, שואלים: אברהם אבינו הרי קיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה - מדוע אם כן המתין בקיום מצות המילה עד שהקב"ה צווהו על כך?

ויובן בהקדים ההבדל בין המצוות שקיימו האבות לפני מתן תורה לבין המצוות שמקיימים בני ישראל לאחר מתן תורה: קיום המצוות על ידי האבות היה בכוחות עצמם. לא היה להם אותו כוח מיוחד מלמעלה לקיום מצוות שנתן הקב"ה לישראל ע"י הציווי שלו בעת מתן תורה.

לכן, אף שגם האבות קיימו מצוות בגשמיות בפועל ממש, לא יכלו, להחדיר את קדושת המצוות בדברים הגשמיים, שהם - הדברים הגשמיים - יתקדשו. (כמו למשל עבודת יעקב אבינו באמצעות ה"מקלות" שבזה המשיך את אותם המשכות עליונות שאנו ממשיכים ע"י מצות התפילין, ועם כל זה לאחר גמר עבודתו עם ה"מקלות", הם נותרו מקלות ללא כל קדושה בהם).

מעשה אבות

לעומת זאת המצוות שבני ישראל מקיימים אחר מתן-תורה, יש בהם הכח שניתן להם מהקב"ה, ע"י הציווי שלו, להמשיך קדושה, גם בדברים הגשמיים, שה"גשם" יהיה קדוש. מאידך, אף שהמצוות שלנו הן בדרגה נעלית מהמצוות של האבות, הרי דוקא קיום המצוות על יד האבות (לפני מתן-התורה) נותן לנו אפשרות וכח שנוכל לקיים את המצוות בגשמיות, שעל זה נאמר "מעשה אבות סימן לבנים" שמעשי האבות הם סימן ונתינת כח, סלילת הדרך לבניהם.

סימן לבנים

כיוון שהכח לקיום המצוות של הבנים בא מ"מעשה אבות", מן המצוות שהאבות קיימו, היה צריך שלפחות מצוה אחת של האבות תהיה בדומה לגמרי למצוות שלאחר מתן תורה. היינו שהמצוה תחדור בקדושתה בדבר הגשמי, שהוא עצמו יהא קדוש, והקדושה תשאר בו גם לאחר קיום המצוה על ידו. וע"י מצוה אחת זו של האבות, יש גם לכל שאר המצוות שלהם - אף שהמשיכו ההמשכות רק ברוחניות - שייכות למצוות שלאחר מתן תורה, שהן הנותנות כוח לקיים המצוות ולהמשיך על ידן המשכות גם בגשמיות.

(דוגמא לענין זה שלפחות מצוה אחת היתה צריכה להיות כזו שתומשך בגשמיות, מצינו גם אצל הנביאים: כשהורה הקב"ה לנביא לומר נבואה מסויימת, ציווהו הקב"ה, הרבה פעמים, לעשות פעולות שונות כגשמיות בקשר לנבואה - לשכב על צד שמאל, על צד ימין, וכיוצא בזה. לשם מה היה צריך לכרוך את הנבואה בפעולה גשמית? נאמר על כך בספרים, שנבואה עלולה להשתנות (ולהשאר רק ברוחניות), וכדי שהנבואה תתגשם (ובעולם הגשמי), ציוה הקב"ה לנביא לקשור לכל הפחות חלק מהנבואה עם גשמיות).

קדושה שנשארת

מעלות אלו במצוה מילה, שפועלת בגשמי עצמו שיהא קדוש ושהמצוה נמשכת גם לאחר מכן, היו גם לפני מתן תורה במצוה זו. לפיכך כשאברהם אבינו השביע את עבדו אליעזר (שהנשבע צריך לנקוט בידו בעת השבועה "חפץ של מצוה") אמר לו "שים נא ידך תחת ירכי", כי קדושת מצות המילה נשארה לתמיד (בגלל שנעשתה בציווי הקב"ה ולא נעשתה רק מרצונו האישי של אברהם) ועל כן יכול היה אליעזר להשבע במצוה זו.

על פי זה יובן גם מדוע המתין אברהם אבינו בקיום מצות המילה עד שהקב"ה צווהו על כך ולא קיים אותה מעצמו כמו שקיים את כל שאר המצוות - כי מצוה זו דומה למצוות שלאחר מתן תורה בכך שממשיכה קדושה בהגשמי עצמו ועל כן היה צריך ציווי שהוא נתינת כוח מלמעלה.