דור המבול חוזר בתשובה

בקשר עם סיפור המבול, מופיע בזוהר  (פרשת נח, סב, א – תרגום חפשי) הסיפור הבא:

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יְהוּדָה הֲווּ אָזְלֵי בְּאָרְחָא וּמָטוּ לְגַבֵּי טוּרִין רַבְרְבָן (רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך והגיעו להרים גבוהים) וְאַשְׁכָּחוּ בֵּינֵי טוּרַיָא גַּרְמֵי בְּנֵי נָשָׁא דְּהֲווּ מֵאִנּוּן בְּנִי טוֹפָנָא וּפָסְעוּ תְּלַת מְאָה פְּסִיעָן בְּגַרְמָא חָדָא (ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם שהיו מאותם בני המבול, ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחת). תְּוָוהוּ. אָמְרוּ הַיְינוּ דְּאָמְרוּ חַבְרָנָא דְּאִנּוּן לָא הֲווּ מִסְּתָּפֵי מִדִּינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תמהו ואמרו זהו מה שאומרים חברינו שאלו - בני דורו של נח - לא היו חוששים מדינו של הקדוש ברוך הוא), כְּמָה דִכְתִיב, (כמו שכתוב - איוב כ"א, י"ד-ט"ו) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ . .".

מסיפור זה, שרבי חייא ורבי יהודה בהליכתם פעם בין הרים גדולים, מצאו שם מעצמות אנשי דור המבול, ופסעו שלוש מאות פסיעות בעצם אחת (!) ניתן אומנם להתרשם מגודלם וגובהם של אנשי דור המבול, אך לאור הידוע שבכל סיפור שנכתב בתורה יש הוראה ולימוד אלינו, נשאלת השאלה: איזו הוראה בעבודת ה' טמונה בסיפור הליכת האמוראים בהרים הגבוהים, בתוך עצמות אנשי דור המבול?

יש תפקיד

להבנת ההוראה יש לציין כי בירור העולם, כיעד בעבודת ה', צריך להיות בכל העולם, כולל בירור - הענינים שלמטה מטה ביותר עד לתכלית השפלות - כדוגמת אנשי דור המבול, שגם עניינים אלו מוכרחים סוף כל סוף להתברר על ידי עבודת בני ישראל.

הליכת האמוראים בתוך עצמות אנשי דור המבול - היתה כדי לפעול את הבירור בענינים אלו.

ידועה תורת הבעל שם טוב על הפסוק "מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תהלים לז, כג), שכאשר יהודי מגיע למקום מסויים, עליו לדעת שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום זה, כדי לפעול ענין מסויים במקום זה.

ומכיון ש"מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" - מובן, שכאשר יהודי מוצא שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום בלתי רצוי, עליו לדעת שתפקידו לפעול את בירור המקום. ובענייננו - בואם של האמוראים להרים הגדולים היה כדי לפעול את ענין הבירור, בהם - באמוראים עצמם - ובאנשי דור המבול.

הבירור של האמוראים עצמם קרה על ידי התבוננות והתפעלות מ"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" (תהלים קד, כד) ו"מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" (תהלים צב, ו), שבראיית עצמות הענק של אנשי דור המבול, הרי הם התפעלו מגדולת ה' שברא ברואים ענקיים כאלו.

הכל יתברר

אך במפגש אלוקי מתוכנן זה, מתקיים גם בירור אנשי דור המבול עצמם, שהרי כשיקויים היעוד "וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א, כא) לא תישאר אפילו נקודה אחת שלא תתברר ותזדכך לגמרי, וגם אנשי דור המבול יתבררו בשלימות ובאופן של "אתהפכא חשוכא לנהורא" - הפיכת החושך לאור, וכתורת הבעל שם טוב על הפסוק "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו) - לעשות מה"רע" עצמו "טוב".

וההסבר: מציאותם של אנשי דור המבול, (מצד שרשם ומקורם למעלה) היא בחינה נעלית ביותר - אורות מרובים של עולם התוהו, אלא שהם נפלו למקום הנמוך ביותר  - ולכן דווקא בהם יכול להיות הבירור וההפיכה לטוב, כשאז הם מתעלים לשורשם ומקורם הגבוה בעולם התוהו.

והבירור, לכל לראש, נפעל על ידי שלומדים עניינים אלו בתורה, (על דרך מה שנאמר "כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה"). ולכן, כשיהודים לומדים בתורה אודות אנשי דור המבול, כולל גם הסיפור הנזכר המופיע בזהר - אזי הם מעלים את עניינים אלו לשורשם ומקורם.

הפיכת החושך לאור

לפי זה מובן שכוונת האמוראים בהליכתם בעצמות אנשי דור המבול היתה כדי לפעול את בירור אנשי דור המבול, שהתבצע על ידי שעסקו בלימוד התורה תוך כדי הליכתם בעצמות של אנשי דור המבול. היינו, שמציאותם של אנשי דור המבול היתה ה"ארץ" שבה היה מדרך כף רגלם של האמוראים בעת עסקם בתורה, ובכך מתברר המקום שעליו הם דורכים בעת לימודם.

ההוראה מהאמור בעבודת האדם: כשיהודי יוצא לעולם ורואה דבר המנגד לקדושה, המתפשט, אפילו עד שלש מאות פסיעות - הנה לכל לראש אומרים לו שאינו צריך לפחד מזה. ואדרבה: עליו לדעת שמכיוון שפגש ענין זה, הרי זו הוכחה שזה שייך אליו, ותפקידו לבררו ולהפכו לקדושה. ובירור זה נפעל – לכל לראש – על ידי זה שמנצל זאת להתבוננות ד"מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'", ויתירה מזו: הפיכת הדבר לקדושה - אתהפכא חשוכא לנהורא (הפיכת החושך לאור), ועד לבירור העולם כולו בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת נח ה'תשד"מ)