• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ח אדר ב' התשפ"ד (28.03.2024) פרשת צו

שגם הנמוך יתעלה

ירידת והתגלות העליונים למטה ללא עבודת הכנה של התחתון, גורמת לביטול מציאות המטה, לכן יש צורך שגם הגשמיות מצד עצמה תתעלה ותהיה קדושה
שגם הנמוך יתעלה
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

על הפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" הנאמר בתחילת פרשתנו (כא, א), מביא רש"י את דברי חכמינו: "מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני", וכוונתו, כשם ש"עשרת הדברות" בפרשה קודמת נאמרו בהר סיני, הנה גם המצוות שנזכרים בפרשת 'משפטים', גם הם נאמרו למשה בסיני.

הפירוש הפנימי לדברי רש"י, מתייחס להבנת המאפיין של המצוות שבפרשת 'המשפטים'. מצוות שעיקרן - "דיני נזיקין", "בין אדם לחברו", כגון: "כִּי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ" (פרשתנו כא, כח), "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר, וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" (פרשתנו כב, ו).

למרות שההגיון מחייב

הלכות אלו מתייחדות בכך, שגם בלא ציווי עליון השכל וההיגיון האנושי עצמו מחייב את קיומן, ובלשון הגמרא (יומא דף סז) "שאלמלא נכתבו (גם אז) דין הוא שייכתב". חידושו של הכתוב באמצעות תוספת ה"ואו" של "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" הוא שגם את אותם מצוות, יש לקיים לא משום ההיגיון הטמון בהם, אלא משום שהם "מסיני", מתוך קבלת עול מושלמת, משום שנאמרו על ידי הקדוש ברוך הוא.

בגישה זו, מעלה האדם לקדושה את חיי החולין שלו, ועד שמקשר את כל חייו הגשמיים למי שנגלה להם בסיני.

העלאת חיי החולין לקדושה, זהו למעשה החידוש של מתן תורה. וכך נאמר במדרש רבה (פרשה י"ב, ג. תנחומא וארא טו): "אמר דוד, אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהילים קטו, טז) . . כשביקש ליתן התורה ביטל גזירה ראשונה ואמר – "התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל" שנאמר "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט, כ) וכתיב "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'" (משפטים כד, א).

ביטול הגזירה

עד למתן תורה, הייתה קיימת בבריאה הפרדה בין "התחתונים", דהיינו התחום הגשמי, לבין ה"עליונים" דהיינו התחום הרוחני. לעיסוק בתחום הרוחני לא הייתה יכולת לקדש את חיי החולין של האדם. לא ניתן היה להביא לכך שחפץ או עניין גשמי יהיה "קדוש".

כיום לאחר מתן תורה, פעולה כזו הינה דבר יום יומי. לדוגמא: סופר סת"ם, לוקח מעט דיו, קלף מעובד מעור של בהמה וכותב עליו פרשיות מהתורה, מכניס אותם בתוך "בתים" עשויים מעור והרי לנו תפילין קדושות שיש אף לשמור עליהם ולנהוג עימם בהתאם. היכולת להכניס קדושה בקלף ובעור הגשמי, הינה אחד הביטויים לביטול אותה מחיצה בין "עליונים" ל"תחתונים", חיבור הקדושה עם הנברא הגשמי. 

דרושה גם עבודת התחתון

חיבור זה של "העליונים" וה"תחתונים" מעורר לכאורה שאלה, מדוע לא ניתן להסתפק בכך ש"עליונים ירדו לתחתונים" – שהקדושה העליונה תרד למטה וזהו?, מדוע יש צורך גם ב"עליית התחתון" שה"תחתונים יעלו לעליונים"?

ההסבר לכך הוא, להשלמת הכוונה האלוקית שבמתן תורה, אין די בזה ש"עליונים ירדו לתחתונים" - "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" - אלא יש צורך שגם "התחתונים יעלו לעליונים".

ירידת ה"עליונים" כשלעצמה, היות והיא לא נגרמה על ידי הנבראים, אלא נבעה מהחלטת ה"עליון" - כשאמר הקדוש ברוך הוא "ואני המתחיל", לכן אין בכוחה לגרום להתחברות התחתון עם האלוקות. 

ירידת והתגלות העליונים ללא עבודת הכנה של התחתון, גורמת לביטול מציאותם של הנבראים. כך זה היה ביחס לבני ישראל, כאשר "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (פרשתנו כ, טו) וגם ביחס לעולם כשבכל העולם "צפור לא צווח . . אלא העולם שותק" (מדרש שמות רבה סוף פרשה כ"ט).

וכדי שתתבצע בשלימות כוונת מתן תורה, שהעולם כמציאות של "תחתון" יתחבר ויתאחד עם האלוקות יש צורך בעבודת האדם - ש"התחתונים יעלו לעליונים" - שרק כך מתאפשרת התחברות כזאת ועשיית דירה לו יתברך בשלימות – כפי שיתגלה בבוא הגאולה האמיתית והשלימה.

(על פי שיחת שבת פרשת משפטים ה'תשכ"ה, ה'תשל"ו)

להתייחס לזולת כמו אל אלוקים

פרשת משפטים בראי הלוחם

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...