• ב"ה ימות המשיח!
  • ט"ז סיון התשפ"ד (22.06.2024) פרשת בהעלותך

יוצאים לגאולה עם הכסף והזהב

כדי שבני ישראל יוכלו לעבוד עבודתם, ללא הגבלות, הקדוש ברוך הוא עושה ניסים גלויים בעולם כדי לאפשר להם לעבוד בתוך דרכי הטבע
יוצאים לגאולה עם הכסף והזהב
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

נאמר בספרים שה"רכוש גדול" שבני ישראל הוציאו עימם ממצרים (עליו אנו לומדים בפרשת השבוע) מרמז גם על ניצוצות הקדושה שהיו נמצאים בארץ (ובענייני) מצרים, שבזה שהם הוציאו את כלי הכסף והזהב של מצרים, הם הוציאו את ניצוצות הקדושה שהיו חבויים בהם מן הרע של מצרים אל הטוב - לרשות הקדושה.

עבודה זו של "בירור הניצוצות" היא ענין עיקרי בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שבנוסף על החיוב של לימוד התורה ועבודת התפילה, שבעיקרם הם בתוך האדם עצמו וברוחניות שלו, צריך להיות גם קיום המצות המעשיות, וכמו כן דברי הרשות, בעסקי היום יום שלו שייעשו לשם שמים, שעל ידי זה הוא ממשיך קדושה בגשמיות העולם ומעלה את ניצוצות הקדושה למקומם האמיתי.

ירידה לצורך עליה

ענין זה אנו מוצאים גם בסיפור התורה על מכת חושך: (א) "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" (פרשתנו י, כג). (ב) עצם מכת חושך, נתנה את האפשרות לבני ישראל להיכנס אל תוך בתי המצרים ולראות את כליהם. שהם כנגד שני סוגי העבודה: העבודה של התורה והתפילה, שעל ידה מאיר אור הקדושה "בְּמוֹשְׁבֹתָם" של ישראל (בנשמתו ורוחניותו), והעבודה של זיכוך העולם, להוציא את ניצוצות הקדושה שבדברים גשמיים ולהעלותם לקדושה.

ובעומק יותר ניתן לדייק בתוך פירושו של רש"י שם בסיפור מכת חושך שמובן שהחלק של "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" אינו חלק ממכת חושך, הוא לפי שבזה נרמז ענין גבוה עוד יותר, הבא לאחרי גמר העבודה של בירור וזיכוך העולם:

מבואר בכמה מקומות, שירידת הנשמה ועבודתה למטה היא לצורך העלייה, כי לאחר גמר עבודתה בבירור וזיכוך העולם מתעלית הנשמה למדרגה עליונה יותר מכפי שהייתה קודם ירידתה.

מתאחדים עם הבורא

וזהו הפירוש הפנימי בכתוב, שלאחר גמר העבודה בבירור וזיכוך העולם (הנרמזת במכת חושך, שעל ידה הוציאו בני ישראל את רכושם של מצרים והכניסוהו ברשות הקדושה) - זוכים ל"וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם", שהנשמה באה למושבה ומקומה האמיתי, שאז "ישראל וקודשא בריך-הוא כולא חד" (בני ישראל והקדוש ברוך הוא – הם דבר אחד), ששם אין מקום כלל למציאות של מצרים ועניני מצרים (אפילו לא כפי שהם מתבררים ועולים לקדושה), אלא רק (בלשון הזהר) "ישראל ומלכא בלחודוהי" (= ישראל ומלכם - הקדוש ברוך הוא, לבדם).

האור שלפני האור הגדול

ומזה יש ללמוד גם עידוד גדול בעבודתנו עתה: גם כעת, לפני הגאולה האמיתית והשלימה, הקדוש ברוך הוא מסבב סיבות, ועד לאופנים שלמעלה מן הטבע, כדי שבני ישראל יוכלו לעבוד עבודתם בלי שום מניעות ועיכובים.

ולמרות שאנו רואים שכל קיום התורה והמצוות צריך להיות בדרכי הטבע דווקא - הרי זה במה שנוגע לקיום המצווה מצד בני ישראל, אבל בנוגע למצב (בעולם) הנדרש כדי שישראל יוכלו לעבוד עבודתם במילואה, אין שום הגבלות, והקדוש ברוך הוא עושה גם ניסים גלויים כדי לאפשר לישראל לעבוד עבודתם בדרכי הטבע [כמו במכת חושך, שהקדוש ברוך הוא עשה נס גלוי והביא חושך על המצרים, כדי שבני ישראל יוכלו לחפש ולמצוא הכלים באופן טבעי (מצדם)].

בסופו של דבר "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", וזהו העיקר, שכבר כעת עוד קודם הגאולה האמיתית והשלימה ישנו "אוראוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" של כלל ישראל, ובכל אחד ואחת מישראל, כפשוטו בגשמיות וברוחניות, שיש לכל אחד ואחת מישראל הרחבה ומנוחה בכל עניניו.

וכל בני ישראל מכינים את עצמם יחד מתוך שמחה וטוב לבב לקבל פני משיח צדקנו, "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ . . בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ" פרשתנו י, ט) "כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם" (ישעיה ס, ט), כפשוטו וכן ברוחניות הענינים, בקרוב ממש בעגלא דידן.

(על פי לקוטי שיחות חלק לא עמוד 46)

הפרשה בקצרה: יציאת עם ישראל ממצרים

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...