בסיפור פרשת ויגש, מתוארת סיטואציה דרמטית: יהודה ניגש ליוסף כדי לשחרר את בנימין מהשבי. למרות שיוסף הוא המשנה למלך מצרים ובעל עוצמה רבה, יהודה מתייצב מולו בנחישות יוצאת דופן.
הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר כי עימות זה אינו רק תיאור היסטורי, אלא משקף עימות פנימי בין שני כוחות רוחניים:
יוסף מייצג את ה"שכל" – גישה שכלתנית ומחושבת להתמודדות עם אתגרי החיים.
יהודה מייצג את ה"מלכות" – ביטוי של עוצמה פנימית ותוקף שמקורם בביטול לה' ובאמונה עיקשת.
יהודה ניגש ליוסף "בתוקף". הוא לא נרתע ממעמדו הרם של יוסף ואינו מפחד מההשלכות האישיות.
הרבי שליט"א מלך המשיח מדגיש כי תוקף זה נובע משורשו הרוחני של יהודה, המסמל את כוח המלכות.
כוח המלכות אינו תלוי בכישורים חיצוניים אלא בביטול מוחלט לקב"ה, דבר שמאפשר ליהודה לפעול בנחישות וללא חשש.
הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר כי התנהגותו של יהודה אינה רק דוגמה למנהיגות בזמנו, אלא הכנה לגאולה העתידית. בגאולה, דוד המלך, מצאצאי יהודה, יהיה המנהיג הנצחי של עם ישראל – "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".
יהודה מלמד אותנו את הדרך הנכונה לעמוד מול ניסיונות ואתגרים: באמונה, ביטול, ותוקף בלתי מתפשר.
השיחה מלמדת אותנו כיצד להתמודד עם קשיים בעבודת ה'.
לא להירתע ממכשולים: בדיוק כפי שיהודה עמד מול יוסף ללא פחד, כך גם אנחנו צריכים לפעול בתוקף מול כל קושי או אתגר.
כוח פנימי: המקור לכוחנו הוא האמונה בבורא העולם ובייעוד שלנו כעם ישראל להביא את הגאולה.
התוקף נדרש במיוחד בזמני הגלות: דווקא בזמנים של הסתר פנים, יש להדגיש את כוח האמונה ולהפוך כל חושך לאור.
מה מבטאת התנהגותו של יהודה במפגש עם יוסף?
כיצד משתקפים ביהודה שני כוחות: תוקף וביטול?
מהו הקשר בין מעשה יהודה לגאולה העתידית?
איזו השראה ניתן לשאוב מהסיפור להתמודדות עם אתגרים רוחניים ואישיים?
מדוע דווקא בזמני גלות יש חשיבות מיוחדת לתוקף פנימי?
תגובות