רוקדים ברחובות ומודים על הניסים

סיפורו של השליח הרב שמואל (שמוליק) גרומך הוא סיפור של מסע פנימי עמוק, שממנו נובעת שליחות חיה ופועלת. הוא נולד באוסטרליה להורים שאינם שומרי תורה ומצוות, הרחק מעולם החסידות והשליחות. אולם המפגש עם פעילות חב"ד חולל אצלו מהפך - התעוררות פנימית שהובילה אותו לחזרה בתשובה ולהתקשרות לחסידות חב"ד.

לאחר התקרבותו נכנס ללמוד בישיבת "אור תמימים", שם התבלט כתלמיד רציני ומעמיק, ונמנה בין התלמידים שלמדו אצל ראש הישיבה הרב שניאור זלמן גפני. השנים הללו עיצבו את אישיותו הרוחנית והכינו אותו לקראת שליחותו העתידית. לאחר נישואיו קבע את מגוריו בכפר חב"ד - משם יצא להאיר מקומות נוספים.

ניצוץ קטן שהפך לאור גדול

תחילתה של הפעילות בבית דגן הייתה כמעט אקראית, אך במהרה התבררה כהשגחה פרטית מדויקת. הרב גרומך עסק בפעולות ה'מבצעים' בבית הרפואה 'אסף הרופא', ובמהלך פעילותו פגש חולה תושב בית דגן. לאחר שהחלים, ארגן הרב גרומך מסיבת הודיה בביתו - אירוע קטן לכאורה, אך כזה שפתח דלת לישוב שלם.

באותה תקופה, בשנת תשמ"ה, ניתנה הוראה מהרבי שליט"א מלך המשיח להדפיס ספרי תניא בכל מקום בעולם כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה. כאשר גילה הרב גרומך כי בבית דגן טרם התקיימה הדפסה כזו, פעל מיד לקיים זאת. זה היה הרגע שבו החלה שליחותו במקום באופן רשמי.

בתוך חודשים ספורים הפך הרב גרומך לדמות מוכרת ואהובה בישוב, ולאחר מכן קבע את מגוריו במקום וייסד את בית חב"ד הראשון. במהלך השנים התרחבה הפעילות, ובשנת תשס"ז אף נקבע מבנה לבית חב"ד. פירות השליחות ניכרים עד היום - עשרות רבות של יהודים שהתקרבו לשמירת תורה ומצוות, וקהילת חב"ד חיה ותוססת שרובה מושפעת מפעילותו.

להפוך מציאות לשמחה גלויה

אחד המאפיינים הבולטים בעבודתו של הרב גרומך הוא הדגש על שמחה גלויה והודיה לה' - לא רק בלב, אלא גם במעשה בפועל. בראש חודש ניסן האחרון, בעיצומו של המתח ששרר ברחובות במבצע שאגת הארי והמלחמה עם איראן, כשמידי יום נשמעו עשרות אזעקות, ארגן יחד עם הרב טוביה בולטון והרב מנחם מענדל מזרחי ריקודי שמחה במרכז העיר ראשון לציון.

הריקודים היו מתוך פריצה לרחובה של עיר. עוברי אורח ואפילו נהגים שעברו במקום הצטרפו לשמחה, צפרו ועודדו. דגלי משיח התנופפו, ושמחה אמיתית של אמונה וביטחון בה' מילאה את הרחוב. רבים הודו לשלוחים על החיזוק, על כך שהביאו את המסר שהניסים אינם דבר נסתר - אלא מציאות חיה שצריך להכיר בה ולשמוח בה.

הרב גרומך משתף כי אין זו הפעם הראשונה שבה הוא פועל כך. כבר בזמן מלחמת המפרץ ארגן ריקודים דומים, ואף פעל לעודד תושבים ברמת גן - אזור שנפגע אז מטילי הסקאדים. על פעילות זו זכה למענה מהרבי שליט"א מלך המשיח: "תשואות חן תשואות חן". ואולי, כפי שהוא רומז, יש לראות בתשואות החן הכפולות גם רמז לפעילות דומה בדורנו.

לראות נס ולרקוד אותו

בדברים שאמר הרבי שליט"א מלך המשיח בכ"ו ניסן תנש"א מודגשת נקודה מרכזית: כאשר יהודי רואה ניסים - עליו להכיר בהם, להודות עליהם, ואף לבטא זאת בשמחה גלויה. יהודי צריך להגיע למצב שבו הוא "לא מתבייש לצאת בריקוד בגלל הנסים הגלויים".

בפעילותו של הרב גרומך מתגשם רעיון זה בפועל ממש. מתוך כך עולה קריאה ברורה לכל יהודי: לנצל את ההתעוררות, לצאת החוצה, לארגן ריקודי שמחה, ולפרסם את הבשורה הגדולה - שארץ הקודש היא המקום הבטוח ביותר, וש"הנה זה משיח בא וכבר בא".

כך הופכת שליחותו של הרב גרומך מדמות פרטית לסמל רחב - סמל ליהודי שחי את האמונה, רואה ניסים, ולא רק מודה עליהם - אלא רוקד אותם ברחובה של עיר, ומזמין את כל העולם להצטרף לגאולה האמיתית והשלימה.