שבט מנשה תחילה

קבוצת הילדים בני שבט המנסיא שבצפון מזרח הודו, בעודם משחקים במשחק המסורתי בו שני ילדים מחזיקים ידיים בצורת שער כששאר חבריהם עוברים דרכו בשיירה, שרו שיר עתיק הנושא את המילים "נוסעים לפאיוֹן!"; אף אחד מהם לא ידע לומר מה פירוש המילה "פאיוֹן", כך גם הוריהם, כיון שמילה זו איננה בכלל בשפתם.

המסורת בשבט סיפרה שלפני אלפי שנים היה לשבט ספר עתיק כתוב על קלף שנאבד, או שנאכל על ידי כלב או שמלך קדמוני רשע החרים ושרף אותו. כשהגיעו המסיונרים לאיזורם והראו לבני השבט כתבים נוצריים בניסיון הטעייה בהם מועתקים סיפורי התנ"ך על האבות ומשה רבינו - הבינו כולם שכנראה זהו הספר שאבד.

"אבי סיפר לי פעמים רבות על משחק הילדים ועל השיר הלא-מובן ששרו", מספר ר' אבין גנגטה, כיום תושב ניצן שבדרום, "רק אז הבינו שזהו שיבוש של המילה "ציון", כשהשיר המסורתי בעצם מבטא את הכמיהה והתקווה לשוב בחזרה אל ארץ הקודש".

מסורת מאב לבן

"נולדתי לשבט מנשה", הוא מגולל את סיפורו המרתק, "במדינת מניפור הנמצאת בצפון מזרח הודו. לשבט שלנו היתה מסורת שבאנו מעבר לים, והמסורת הזו עם מנהגיה עברה מאב לבן במשך מאות שנים".

מקורה של המסורת מתחיל בגלות עשרת השבטים בימי הבית הראשון, כשמאז הטלטל שבט מנשה במשך כמעט אלפיים שנה מארץ אשור לסוריה, משם לאפגניסטן, פקיסטן, לסין עד שהגיע לאיזור מדינת בורמה בהודו. "הגלות הזו החלה עוד לפני שהיתה בעם ישראל מסורת מסודרת של העברת התורה, וכך עברו אצלנו המנהגים והידיעות מאב לבנו".

השיבה לעם ולארץ

מנהגים רבים בעלי דימיון למצוות התורה היו נהוגים אצל בני השבט הנודד. ביום השמיני ללידת ילד, למשל, היו נוקבים באוזנו וקוראים לו בשם. "למרות נדודיהם הרבים של בני המנשה", הוא מספר, "בשבט תמיד ידעו שאנו בני המנשה, וכך מעולם לא התבוללנו עם עמים אחרים. ועל אף שלא ידענו איזה דת אנחנו, מעולם לא עבדו בני השבט עבודה זרה אלא תמיד האמינו בא-ל אחד".

לפני כשישים שנה הופיע לפתע הרב אליהו אביחיל ע"ה, מייסד ארגון "עמישב" לבירור והעלאת בני עשרת השבטים וקהילות יהודיות אבודות. לאחר שבירר וקבע באופן סופי כי אכן מדובר בבני שבט המנשה, החל בהעלאתם לארץ. לפעולותיו אלו קיבל הרב אביחיל את אישורו וברכתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, שגם הורה לו לעמוד בקשר עם הרבנים הראשיים בארץ הקודש, שפסקו כי על כל בני המנשה לעבור גיור לחומרא מספק.

"אני עצמי זכיתי לעלות לארץ הקודש יחד עם רעייתי ושתי בנותיי בשנת תשנ"ה (1995), כחלק מקבוצה קטנה של ארבע משפחות. משדה התעופה נסענו היישר לגוש קטיף, שם שיכנו אותנו "עמישב" בישוב נווה דקלים. שם היה ביתנו עד הגירוש מחבל עזה לפני כעשרים שנה".

מקבץ נדחי ישראל

לא לשווא משולב סיפורם המרתק של בני שבט המנשה ששבו לחיק עם ישראל בברכותיו והוראותיו המפורטות של הרבי שליט"א מלך המשיח, שכן מסימניו של מלך המשיח הוא "מקבץ נדחי ישראל". "גם לפני שהחל הרב אביחיל להעלות את הקבוצה שלנו, הוא קיבל את הברכה של הרבי שליט"א מלך המשיח. כנראה אז הגיע כבר הזמן שנעלה".

לסיום אומר אבין ברגש כי כיום כולם מרגישים שכבר הגיע זמן הגאולה, ושאנו כבר באמצע התהליך. "במדרש כתוב שכשיתחיל קיבוץ הגלויות שבט מנשה יעלה ראשון, וכנראה שזה כבר קרה. כעת נותר רק לחכות לגאולת עם ישראל כולו בגאולה האמיתית והשלימה".