דיין ביה"ד הרבני החריב חצי עזה עם דחפורי די-9 ובאגרים

 

הרב זרביב:

"אחרי הסרטון אין לי כבר מה להגיד, זה האמת. סיפרתם את הסיפור שלי, אבל בכל אופן, כיוון שכבר הגעתי לערב המכובד של נשיא הדור (עוד מעט נדגיש את זה) – קרה שינוי בעולם.

הצטרפתי לחטיבת גבעתי, שזה הבית השני שלי כל החיים. הצטרפתי בתחילת המלחמה ויצאתי לתמרון עם החטיבה. במהלך המלחמה זכיתי להיות ממקימי פלוגת הצמ"ה – ציוד מכני הנדסי של דחפורים ובאגרים – של חטיבת גבעתי, ולקחת חלק בתמרון ובהחרבת העיר רפיח ובהחרבת ג'בליה.

קמה פלוגה של אנשים מסורים ונחושים, שלא היה להם שום מושג מה זה טרקטור. אני באתי מבית הדין, אני לא יודע מה זה טרקטור, אבל תוך כדי תנועה למדתי להפעיל די-ניין, ולמדנו איך מפילים בתים. בצבא אומרים שדי-ניין יכול להפיל קומה אחת ואם אתה מקצוען אז שתי קומות. וזכיתי לחדש חידוש בעולם שדי-ניין יכול להפיל גם חמש, שש ושבע קומות. לאט לאט פיתחתי שיטה איך מפילים בתים גבוהים, ועל ידי זה הצלחנו ממש להחריב את העיר רפיח ולהחריב את ג'בליה.

יצאנו לתמרון עם חטיבת גבעתי באמצע חול המועד סוכות. לחטיבת גבעתי נהרגו חמישה לוחמים בהתקפה הזו. ארבעה נהרגו מתקלות מבצעיות, ורק חייל אחד נהרג מאש האויב.

קמה חבורה של אנשים נחושים שיודעים להפעיל די-ניינים ובאגרים, וכל מקום שהחטיבה מתקיפה הם מחריבים את השורה הראשונה והשנייה של הבתים. אין התקפות מהצדדים ואין התקפות מאחורה, כי אין צדדים ואין אחורה – יש רק קדימה.

כיוון שהיינו בקצה של התמרון של החטיבה, כלומר הראשונים תמיד – מי שמוביל את כל ההתקפות זה הדי-ניינים. כדי שהטנקים לא יעלו על מטענים ולפתוח בתים לחיילים, לכן ספגנו את האש הכי גדולה בכל התקיפות. רק הדי-ניינים.

כל יום חזרנו עם המוני ניסים. אין מפעיל אצלנו בפלוגה שלא חטף, לא אחד ולא שניים – אולי עשרות של אר.פי.ג'י על הכלי שלו. וכל יום חזרנו בחסדי השם כמעט כולם. אחד נפקד מאיתנו ויש כמה פצועים, אבל ביחס למסירות נפש שהייתה שם ולמה שיכול היה לקרות – חווינו ניסי ניסים. יתברך שמו.

עכשיו חזרתי מכנס של חטיבת גבעתי. אחרי התמרון עשו כנס. באו אלי המוני חיילים והסתובבו סביבי. שאלו אותי: תגיד לי הרב, איך אתה בגיל שלך – היום יש לי יום הולדת, ז' שבט – יכול לעמוד בעומס כזה? זה עומס אדיר. להפעיל די-ניין עשר שעות ביום, לעבוד בלילה לתקן אותו, לילה אחרי לילה, שבוע אחרי שבוע.

אמרתי להם שמכאן רואים שלא הגוף נושא את עצמו, אלא הרוח נושאת את עצמה, השליחות נושאת את עצמה.

והשליחות הכי גדולה שקמה בעולם היא תנועת חב"ד. לא קמה שליחות בעולם כמו תנועת חב"ד. הצבא הכי גדול שיש בעולם – זה צבא של חב"ד. כולם חיילים, כולם נולדו חיילים, כולם חיים בתחושת חיילות. ולכן כמעט ואין יוצאים בשאלה, כי כולם כל הזמן בתחושת שליחות וכוחות הנפש כל כך גדולים.

עליתי בשידור בערוץ 14 יום אחרי שיצאנו מעזה, כשכולם הראש שלהם היה באדמה בעקבות ההסכם שנחתם. אמרתי שם: עם ישראל – חכו. המחבלים והעזתים עוד לא יודעים מה מחכה להם. הם עוד לא חזרו, לא לג'בליה ולא לרפיח. אין להם כלום – אין בתים, אין תמונות חתונה, אין תמונות לידה, אין תעודות זהות. הכל נגמר, נמחק. הם חזרו אלפיים שנה אחורה.

ומתברר שמי שהניע את המהפך הזה זו חבורה של אנשים נחושים שהחליטו בעצמם והמציאו תורת לחימה בעצמם, ולא הפריעו להם בס"ד, והחריבו את חצי מרצועת עזה.

אבל כל זה – אני אגיד לכם את האמת – חשבתי על זה הרבה. מה שקרה אתמול זה היה נס מעל הטבע. פתאום קם מנהיג, כמו כורש, החזק בעולם, ומחליט משהו שלא דמיינו – להוציא את כל הרשעים האלה מפה. וכל הכוחות, ואני חושב שגם הוא יודע את זה – כל הבחירה הלא טבעית שלו לנשיא ארה"ב, וכל מה שקורה עכשיו, זה הכל מכוחו של הרבי. אין ספק בזה בכלל. אי אפשר לראות את המציאות אחרת.

מי שדבק בלא למסור אף שעל מארץ ישראל, באהבת ישראל שאין כמוה בעולם ובאהבת ארץ ישראל שאין כמוה בעולם, שהתריע על כל במה – שארץ ישראל צריכה להיות שלמה כמו שהתורה הקדושה צריכה להיות שלמה – זה הרבי.

בפרשת השבוע אנחנו רואים שעם ישראל עומד מול הים, המצרים מאחור והמדבר סוגר. עם ישראל לא יודע מה לעשות והוא צועק לקב"ה. זה מה שיהודים יודעים לעשות. אבל הקב"ה אומר: "מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל ויסעו".

אומר אור החיים הקדוש: כדי שתבוא הגאולה – צריך מסירות נפש. אפילו של אחד. אפילו של יהודי אחד – ואז הכל מתהפך. נחשון בן עמינדב שקפץ לים עד שהגיעו המים עד נפש – והים נקרע.

וזה מה שקרה במלחמה הזאת. רבים מסרו את הנפש – גם בפועל וגם בכך שיום יום ידעו שיכול להיות שלא יחזרו – ובכל זאת יצאו ונלחמו.

ובעזרת ה', נזכה לראות בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. אמן."

(יוטיוב: https://youtu.be/bfvKzU13cT8)