עליך מוטל לעשות את העבודה (פר' וישב)

פרשתנו פותחת בסיפורו של יעקב אבינו ומעשיו לאחר שובו לארץ כנען וכלשון הפסוק: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (בראשית לז, א).

פסוק זה, פירשו המגיד ממזריטש (רבינו דובער, ממשיכו של הבעש"ט): "וישב יעקב" - קבע מושבו, "בארץ" - בארציות ובגשמיות (כלומר יעקב אבינו השתקע והתעסק בעניינים הגשמיים והפשוטים), וכל זאת כדי ללקט מ"מגורי" (מהמגורים, מהבית) את ניצוצות הקדושה ה'טמונים' ומוסתרים בעולם בתוך הגשמיות.

כלומר, הוא אסף ובירר את הניצוצות, והעלה אותם לקדושה ל"אביו" - הקדוש ברוך הוא.

כמו בצבא

יעקב עשה את עבודתו - עבודת ה' (עבודת בירור הניצוצות - הוצאת הטוב מתוך הפסולת וחלק הקדושה מתוך גשמיות העולם) מתוך פשיטות ותמימות, רק בגלל שזהו רצון ה' - שהעולם יהיה טוב יותר. לא בשביל איזה רווח אישי כלשהו, או קבלת שכר גשמי ("משכורת") או לחלופין בשביל איזה תענוג רוחני.

וכדברי אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק, האדמו"ר הששי בשלשלת נשיאות חב"ד), על מדרגת עבודה מתוך פשיטות "הפשיטות של אנשים פשוטים מתקשרת עם פשיטות העצמות" (ספר המאמרים ה'תש"ט עמ' 205) עבודה כזאת מגיעה מתוך קבלת עול, ללא שיקולים שכליים והבנה.

עם ישראל נקרא בשם "צבאות ה'" (שמות יב, מא). בצבא, החייל לא נדרש להפעיל את שיקול דעתו, אלא למלא את ההוראות. לחייל לא מסבירים מדוע הוא זה שנבחר לפעולה מסוימת או מדוע עליו לפעול בדרך זו ולא בדרך אחרת. תפקידו של החייל הוא לציית מתוך קבלת עול. כך גם כל יהודי מקבל את ציוויי ה', ועליו למלא אותם בשלימות, כי זהו רצונו של ה' שהעולם יהיה טוב יותר.

לצאת מבית המדרש

וכפי שנאמר בפרשת ויצא: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח, י) יעקב אבינו, יצא מ'באר שבע' ל'חרן', וגם כשהיה בחרן אצל לבן הארמי, הוא התעסק עם בירור ותיקון העולם.

יעקב לא שאל מדוע דווקא עליו ללכת לחרן. נכון אמנם הדבר שהוא ועשו לא היו יכולים לגור ביחד באותו מקום, אבל למה שעשו לא יהיה זה שצריך ללכת לחרן ויעקב ישאר בבאר שבע בבית מדרשו של עבר (כמובא ברש"י בראשית כח, ט) ויעסוק שם בתורה.

אך יעקב לא שאל שאלות. הוא הלך לבצע את שליחותו מתוך קבלת עול, וביחד עם זאת הוא עשה את זה מתוך שמחה - שמחה של מצווה.

לעלות ולהתעלות

ההליכה לחרן היא ירידה. לעזוב את הלימוד וההתעסקות עם התורה וללכת להתעסק עם ענייני העולם ודווקא אותם לנסות לעלות לקדושה. אולם הירידה לא רק שלא הפחיתה בדרגתו אלא גרמה לו עליה והתעלות (כוחות ויכולת להצליח להתעסק עם העולם ולמרות זאת להישאר מאמין ונאמן לה'), למרות כל הקשיים לסחור ביושר ועוד להעלות ולעלות מדרגות ברוחניות.

מדרכו של יעקב אבינו, (עליו נאמר "אבינו הזקן") נלמדת הוראה לכל יהודי (לכל אחד מעם ישראל, בניו של עקב אבינו), שאין צורך לחפש פעולות גדולות. על יהודי לעסוק במה שנדרש ממנו, בדברים הפשוטים ולברר בהם את הניצוצות הקדושה החבויים בהם מתוך התמסרות (קבלת עול) לשמו של הקדוש ברוך הוא.

ובזכות עהבודה זו שנעשתה ע"י כל היהודים בכל הדורות הופך העולם לטוב יותר, ובכך מאפשרים להקב"ה לשרות בעולם, שזה יהיה בגלוי ובשלימות בגאולה האמיתית והשלימה, כלשון הנביא ישעיהו: "ונגלה כבוד ה'" (ישעיהו מ, ה).