כל אחד - כמו חתן בחופתו

סיום פרשתנו, פרשת תולדות, מסופר שיצחק שלח את יעקב פדנה ארם. ובהתחלת הפרשה הבאה מסופר על הליכתו של יעקב - "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". באמצע הדברים - בין סיפור דברי יצחק ליעקב לסיפור הליכתו של יעקב - מפסיקה התורה עם סיפור אודות עשו: "וירא עשו . . כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו, וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל גו'". ולכאורה, דרוש ביאור: כאשר עומדים באמצע פרטי הסיפור אודות יעקב - מדוע מפסיקה התורה באמצע הענין ומספרת לנו על עשו?!

ללמוד מעשו?

גם צריך להבין:

על הפסוק "ויקח את מחלת" - אמרו חז"ל: "וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה? - אלא מלמד שנמחלו לו כל עוונותיו (עד שהדבר פעל גם אצלה - שנקראת בשם "מחלת"), מכאן לחתן שמוחלין לו עוונותיו".

ולכאורה, תמוה ביותר: כאשר התורה רוצה לבאר את גודל מעלתו של חתן שעומד לבנות בית בישראל - לא מצאה התורה מקום שממנו ילמדו ענין זה אלא מחתונתו של עשו הרשע [כפי שהתורה כבר סיפרה על מעשיו - "ויבז עשו את הבכורה" ועוד, ועד כדי כך, ש"קיצר הקב"ה חמשה שנים משנותיו" של אברהם כדי "שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה", עד שמגיעים לסיפור שבסיום הפרשה שיעקב הוצרך לברוח פדנה ארם מפני עשו כו'], שנשא לאשה את בתו של ישמעאל, עם כל ה"מעלות" - בלשון סגי נהור - שהיו לה, כדברי חז"ל בנוגע לחתונה זו: “לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב"... ומחתונה זו למדים בנוגע לכל חתן שעומד לבנות בית בישראל - “מכאן לחתן שמוחלין לו עוונותיו"?!

מוחלין לו כל עונותיו

והביאור בזה - שהיא הנותנת:

כדי להדגיש את גודל המעלה שבענין בה עוסקת פרשתנו - "תולדות", הענין של “פרו ורבו", גילוי כח האין סוף בעולם - שזוהי תכלית ומטרת הנישואין - בחרה התורה להדגיש ענין זה אצל עשו, שלמרות שיודעים את גודל רשעותו, בכל זאת, כאשר הלך לקיים את הציווי “פרו ורבו" - מחלו לו על כל עוונותיו!...

ועל פי זה יובן גם מדוע סיפור זה בא באמצע סיפור הליכתו של יעקב לחרן - בזה מודגשת גודל הירידה של עשו, שאפילו לאחרי שמחלו לו על כל עוונותיו, עדיין הוכרח יעקב לברוח מפניו... ואף-על-פי-כן, למרות היותו בתכלית הירידה שאין למטה ממנה - מחלו לו על כל עוונותיו, וכל זה - מפני גודל המעלה שבענין של "פרו ורבו"!

זהו התוכן של פרשת תולדות - גודל מעלת הענין של "תולדות", “פרו ורבו", ועד להדגשת גודל הדבר - בסיום פרשת תולדות.

לעשות יהודים נוספים

ומזה יש ללמוד הוראה נפלאה בעבודתו של יהודי:

כאשר אומרים ליהודי שעבודתו צריכה להיות באופן של נישואין עם הקב"ה - כידוע ומבואר במדרשי חז"ל שהקב"ה הוא חתן וכנסת ישראל היא כלה - חולף רעיון במוחו: הן אמת שהוא בדרגת צדיק, ובודאי ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם". אבל אף-על-פי-כן, כאשר מדובר אודות עבודה באופן של נישואין עם הקב"ה, תכלית היחוד והדביקות באופן של "והיו לבשר אחד" - כיצד ראוי הוא לכך.

והעצה לזה - הענין של "תולדות", “פרו ורבו":

כאשר יהודי יוצא מארבע אמותיו כדי לעסוק בעשיית יהודים נוספים, על-ידי שמקרבם לתורה ומצוותיה, “פרו ורבו" ברוחניות - הנה בזכות זה “מוחלין לו על כל עוונותיו", ובמילא, יכול להיות אצלו ענין הנישואין עם הקב”ה.