מי מכתיר את המלך (פר' נצבים)

פרשת השבוע שקוראים תמיד בשבת שלפני ראש השנה - היא פרשת נצבים - “אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם..."

אדמו"ר הזקן מסביר בספר לקוטי תורה ש"פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה, ומרומז במלת היום דקאי (=שמדבר) על ראש השנה, כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, שכל ניצוצי נשמות נצבים ומתעלים במקורם הראשון ביום זה עד לפני הוי'", ובאופן של "לעברך בברית" (כמופיע בפרשת השבוע).

וממשיך לבאר שם את השייכות לראש השנה - “כי הנה ראש השנה הוא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, שנברא בו אדם הראשון בראש השנה ואמר "ה' מלך גאות לבש וגו'", לפי שאז נתגלה מלכותו ית' והיה זה באתערותא דלעילא בלבד, ועכשיו צריך להיות זכרון ליום ראשון על-ידי אתערותא דלתתא, לעורר התגלות מלכותו ית' עלינו על-ידי זכרון הברית וההתקשרות שבין ה' ובינינו (שזהו- ענין של "נצבים גו' לפני ה' אלקיכם גו' לעברך בברית").

הכח של עם ישראל

והענין בזה - בפרשת נצבים מודגש תוקף המציאות של עם ישראל מצד התקשרותם והתאחדותם עם הקב"ה, “נצבים גו" לפני ה' אלקיכם", עד ש"ישראל וקוב"ה כולא חד" (=ישראל והקב"ה דבר אחד), שבגלל זה בכחם לעורר ולפעול מלכותו של הקב"ה בכל הבריאה כולה, ובמילא, גם חידוש ההתהוות של כל הבריאה כולה.

ממליכים את המלך

ויש להוסיף ביאור בלשון התורה: “אתם נצבים" - מלשון “נצב מלך", שהפירוש בזה - שעמידתם לפני ה' קשורה עם ענין המלכות, היינו, שבכחם לעורר ולפעול אצל הקב"ה הרצון למלוכה, “תמליכוני עליכם".

“כולכם" - שהתעוררות הרצון למלוכה תלויה בכל בני-ישראל, היינו, בכל אחד ואחת מישראל, האנשים הנשים והטף, אשר, גם ילד קטן יודע שבראש השנה מתחדשת מלכותו של הקב"ה על כל העולם, ומסבירים לו שכדי שהקב"ה יסכים וירצה להיות מלך, צריך שהוא יהכתיר את הקב"ה למלך, ביחד עם כל בני-ישראל, שעומדים כולם יחדיו באותה תנועה - תנועת הביטול, שמתבטלים אל המלך כדי לעורר את הרצון למלוכה, ותנועת השמחה (כידוע שהכתרת המלך היא בשמחה גדולה), כולל גם השמחה הכי גדולה על שבכחם לעורר ולפעול הרצון למלוכה.

ולאחר ההקדמה של "נצבים גו' כולכם", ממשיך הכתוב ומפרט את כל עשר הסוגים שבישראל, “ראשיכם שבטיכם גו' כל איש ישראל טפכם נשיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך" - שבזה מודגש עוד יותר שהענין של "תמליכוני עליכם" שייך לכל אחד ואחת מישראל:

למרות חילוקי הדרגות שבישראל מהקצה אל הקצה, “ראשיכם שבטיכם" עד “שואב מימיך", ובודאי אי-אפשר להשוות את העבודה של "שואב מימיך" לעבודה של "ראשיכם שבטיכם" - הרי, הענין של "תמליכוני עליכם" אינו קשור עם מעלה מיוחדת בעבודה לקונו, אלא עם הנקודה שבה משתווים כל העשר סוגים ("כולכם"), ועד לנקודה שלמעלה מהתחלקות לסוגים - תוקף המציאות של עם ישראל ש"נצבים גו' לפני ה'", שלכן יש להם את הכח והיכולת לעורר את הרצון למלוכה.

זוכים בדין

"אתם נצבים היום גו'" קשור גם לזה שישראל הם "זוכין בדין" - כי בראש השנה, עיקר הדין הוא בנוגע לענינים הגשמיים שבעולם, וכיון שכל המציאות בעולם הזה הגשמי נעשית על-ידי פעולתם של ישראל ש"נצבים גו' לפני ה' אלקיכם" להכתיר את הקב"ה למלך על כל העולם, הרי בודאי ש"זוכין בדין", שזוכים לשנה טובה ומתוקה בכל המצטרך להם בענינים הגשמיים (ועל-אחת-כמה-וכמה בענינים הרוחניים) שבעולם בתכלית הריבוי וההרחבה.