עם עצמו ועם העולם

בפרשתנו, פרשת חיי-שרה, מתארת התורה את אברהם אבינו: "ואברהם זקן, בא בימים" (בראשית כד, א).

המדרש מסביר פסוק זה: "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים - בימים ואינו בזקנה. אבל כאן זקנה כנגד ימים - וימים כנגד זקנה" (בראשית רבה פרק נ"ט, ו, הובא גם בפירוש רש"י על הפסוק).

ממילים אלו אנו מבינים כי פירוש הדברים הוא שיתכן שיהיה לאדם רק אחת מהמעלות: או זקן בלבד או בא בימים בלבד.

באברהם אבינו התמזגו שתי המעלות. המדרש מדגיש לנו כיצד התורה מראה את גדולתו של אברהם אבינו, שהיה לו גם את המעלה של 'זקן' וגם את המעלה של 'בא בימים'.

זה שקנה חכמה

ותחילה עלינו להבין את מהותם ותוכנם של המעלות:

זקן - חז"ל מסבירים זאת במילים "זה שקנה חכמה" - אדם שלמד והגיע למדרגות נעלות בעבודתו הפרטית.

בא בימים - בא עם ימיו - שכל ימיו שלמים. משמעות הדבר: העולם מורכב ובנוי מ-'זמן ומקום' ולכן 'בא בימים' (כשהתואר מדגיש את תכונת הזמן - ימים) מבטא עבודה עם עניני העולם (כמו עזרה לזולת - בקיום תורה ומצוות או בכל מעשה חסד אחר). הוא גרם לימים (ימים במשמעות זמן - גדר גשמי כאן בעולם) שבהם הוא עבד להגיע לדרגה גבוהה.

ומובן ש'זקן' ו'בא בימים' הם שני סוגים של אנשים, כלומר שני סוגים שונים בעבודת ה' שלכל אחת מהדרכים יש מעלה וחיסרון:

מי קודם?

זקן - מעלתו היא - שמנצל את הכוחות שהקב"ה נתן לו בעבודתו האישית וממילא הוא מגיע לשלמות אישית גבוהה בכל התחומים (לימוד תורה, קיום מצוות בהידור ותיקון המידות) ובאופן הכי מושלם שיכול להיות.

החיסרון: לסביבתם אינם דואגים - אינם מקדישים מכוחם וזמנם לעולם בו הם חיים ונמצאים.

בא בימים - המעלה היא - שמפיצים אור על כל סביבותם - עוזרים לזולת ודואגים לכל מי שבא עמם במגע.

החיסרון: עוסקים עם אחרים ושוכחים את עצמם - הם אינם דואגים לשלמותם האישית ולהתקדמותם הפרטית.

סיכומו של דבר: ישנם כאלו הדואגים לעצמם ולמצבם הרוחני (מכונסים בעצמם), בטענה: קודם אתקן את עצמי ורק אחר כך אתקן את העולם.

וישנם כאלו שקודם דואגים לזולת אבל שוכחים שיש גם את הצורך לתקן את עצמם.

שילוב - מביא יותר

ההוראה הנלמדת מאברהם אבינו: שצריך לדעת לחבר בין שני הדברים (להתנהג בדרך המיצוע), לשלב את העבודה העצמית עם העבודה עם הזולת - זקן ובא בימים. ועל ידי שילוב הדברים כל אחד מהפעלות עולה לדרגה גבוהה יותר.

העבודה עם עצמו מניבה הישגים גבוהים יותר כאשר אני מסייע לזולת, וכמו כן כאשר אני לומד יש לי יותר מה לתת לזולת וממילא זה נעשה בצורה שלימה יותר.

כמו אברהם שהיה "זקן בא בימים", היה לו את הגדולה בשני התחומים. צדיק שהגיע לשלמות רוחנית בנשמתו וגם דאג לכל סביבתו, זוהי שלימות אמיתית.

ובזכות החיבור בין העבודה העצמית לעבודה עם הזולת - נזכה לברר ולהכין את העולם לקראת הגאולה האמיתית והשלימה ולביאת משיח צדקנו.