להתכונן לגילוי בכל מצב ובכל גיל

בתחילת פרשתנו מסופר שהקב"ה התגלה לאברהם אבינו וכלשון הפסוק: "וירא אליו ה', באלוני ממרא, והוא יושב פתח-האהל, כחום היום" (בראשית יח, א). מילים אלו מופיעות בהמשך למסופר בסוף הפרשה הקודמת, לך-לך, שאברהם אבינו עשה ברית מילה לעצמו ולבני ביתו הזכרים, כפי שמסביר זאת רש"י בפירושו על פסוק זה.

מסופר שכאשר היה הרבי הרש"ב (=רבי שלום בער מליובאוויטש) בן ארבע או חמש שנים, נכנס ליחידות בשבת פרשת וירא לסבו הרבי ה"צמח צדק" (כדי לבקש את ברכתו לרגל יום הולדתו שחל בתאריך כ' חשוון). בהיכנסו, פרץ בבכי. שאל אותו סבו: "מדוע הנך בוכה"? השיב הרבי הרש"ב וענה בשאלה: "מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה"?

ויענהו הרבי הצמח צדק: " כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנים מחליט שהוא צריך למול את עצמו, אז ראוי הוא שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו".

ביקור חולים של הקב"ה

בסיפור זה, לא מובן למה דווקא בפרשת וירא פרץ הרבי הרש"ב בבכי על כך שה' התגלה לאברהם אבינו; הרי כבר בפרשת לך-לך התגלה ה' אל אברהם אבינו כמה פעמים.

כמו כן צריך להבין: מדוע תשובת הרבי הצמח צדק הייתה רק על ההתגלות המסופרת בפרשתנו, ולא על ההתגלויות הקודמות.

וההסבר לזה: מכיון שהרבי הרש"ב ידע את ההסבר של רש"י על הפסוק "וירא אליו ה'" - שכל הסיבה שה' התגלה לאברהם אבינו בפעם זו היה בשביל "לבקר את החולה" (רש"י בראשית יח, א).

(ללא פירוש רש"י לא הייתה בכלל מתעוררת טענה אצל הרבי הרש"ב, מכיוון שהוא לא היה משווה את עצמו לאברהם אבינו. אבל כאשר הוא למד את הפרשה הקודמת, הוא הבין שאברהם אבינו בגלל מעלתו ודרגתו הגבוהה זכה לגילוי ה').

להיות מוכן לגילוי

אולם בפרשתנו, מסופר שאברהם אבינו זכה לגילוי ה' לא מצד גודל מעלתו ודרגתו, אלא מצד 'ביקור חולים' שזוהי מידת 'גמילות-חסדים' של הקב"ה. לכן פרץ הרבי הרש"ב בבכי וטען: אם הגילוי של ה' הוא מצד חסדו, מדוע גם אנו לא זוכים לזה?

על כך ענה לו הרבי ה'צמח צדק': אמנם הגילוי הוא לא מצד מעלתו של אברהם אבינו - שהיא מעלה ומדרגה נשגבה, אלא מצד הגמילות חסדים של ה'. אך עם-כל-זאת בשביל לזכות לגילוי זה של ה' צריך "להיות כלי" (=להכין את עצמו) לקבלת ההתגלות, כמו אברהם אבינו, צדיק שבגיל תשעים ותשע הסכים ומל את עצמו.

הרבי הצמח צדק הסביר לנכדו שה"כלי" - הדרך לזכות להתגלות ה' היא ההחלטה שבכל דרגה שבה יהיה האדם, אפילו בדרגה כל כך נעלית של 'צדיק בן תשעים ותשע' עדיין צריך "למול את עצמו" - לבדוק מה עוד עליו לתקן בענייניו הפרטיים וכמובן במה יש עוד צורך לעבוד בכדי לברר ולזכך את העולם.

ברית - בכל גיל

כמו שאנו מוצאים בהמשך הפרשה אודות הכנסת האורחים שהיתה אצל אברהם: "ויטע אשל, בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (בראשית כא, לג), שאברהם האכיל והשקה כל עובר ושב ולימד את כולם שיש אלוקים בעולם ורק אותו צריך לעבוד.

כך גם אנו, תפקידנו לברר ולזכך את העולם לקראת הגאולה, על ידי הוספה בתורה, מצוות ומעשה חסד.

למרות שאצל אברהם אבינו אנחנו מוצאים שהוא מל את עצמו רק בגיל תשעים ותשע, אך הסיבה לכך היא שרק אז הוא קיבל את ציווי ה' למול את עצמו ולמול בעתיד את כל זרעו. אבל קיום המצווה היא למול כבר מגיל שמונה ימים כמו שכתוב: "ובן-שמנת ימים, ימול לכם כל-זכר לדורותיכם" (בראשית יז, יב) וכמובן שמי שעדיין לא מל אז תמיד ניתנת האפשרות לזה.