עם הקב"ה בתוך ארמון פרעה (פר' בא)

בפרשתנו מסופר על יציאת בני ישראל ממצרים לאחר עשרת המכות שניחתו על האומה המצרית ששיעבדה אותם.

העניין המיוחד של פרשתנו, בשונה משאר הפרשיות השייכות ליציאת מצרים, (שמות, וארא ובשלח), שבפרשתנו מדובר על היציאה בפועל ממצרים ואילו בשאר הפרשות מדובר על ההכנה ליציאה ממצרים (שמות, וארא) או לאחר היציאה ממצרים (בשלח).

לצאת או לבוא

נשאלת השאלה: מדוע פרשתנו שתוכנה הוא היציאה ממצרים - שבירת מצרים, נקראת בשם "בא אל פרעה" - שם המראה ומדגיש את התוקף של פרעה?

ולא סתם "פרעה" אלא פרעה מלך מצרים. שלכן משה רבינו היה צריך לגשת אליו ולמסור לו את דברי הקב"ה "עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני" "כי אם מאן אתה לשלח את עמי"...

והביאור לזה: תוכן המילים "בא אל פרעה" הקב"ה אומר למשה בא - שהכוונה בזה 'בא יחד' (אמירה שנאמרה למשה לא רק בגלל חששו מפרעה, כפי שאמר לקב"ה "ואני ערל שפתים"). אלא בגלל שהפעם הוא הגיע לשבור ולבטל את קליפת מצרים, (שמצרים היא סמל ושורש הקליפה הנלחמת בקדושה) וכדי שמשה רבינו אכן יצליח להכניע ולבטל את פרעה ואת הקליפה, הוא היה זקוק לזה שהקב"ה יבוא יחד איתו לפרעה.

לשבור את מצרים

אמנם גם בפרשה הקודמת (וארא) מוזכר כמה פעמים הלשון של בא אל פרעה, אלא ששם פעם זה בתור "בא דבר אל פרעה" ו"בא אל פרעה ואמרת אליו" - רק דיבור. אך בפרשתנו, כשמוזכר "בא אל פרעה" הפעם זה המשמעות הפעם היא: לבוא ולהעניש את פרעה על כל מה שעשה לבני ישראל. ולכן בפרשתינו לא מספיק להגיע אל פרעה מתי שהוא "יוצא המימה" - כשהוא נמצא בגפו מחוץ לביתו, אלא לבא לארמונו ודווקא שם לעיני עבדיו להתרות בו.

וכמו שאנו רואים בהמשך פרשתנו את שבירת מצרים: "ויקם פרעה לילה . . ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה'" בשונה ממה שאותו פרעה אמר למשה בארמונו קודם לכן: "לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות".

כאן רואים אנו את השינוי, בתחילת הפרשה נראה שפרעה אכן הוא המושל במצרים ולכן משה היה זה שצריך להגיע אליו, כי פרעה הוא השולט והכל מתנהל כמו שהוא רוצה. אבל החל מאמצע הפרשה מתגלה השינוי, לפתע יוצא הוא לחפש את משה ואהרון כדי שיוציאו את בני ישראל ממצרים ולא זו בלבד, אלא שהוא מבקש מהם "וברכתם גם אתי" וכפי שמסביר רש"י "התפללו עלי שלא אמות - שאני בכור" (לאחר שראה את הבכורים מתים באותו לילה).

לפי זה מובן שגם הדגשת התוקף של פרעה בתחילת הפרשה, היא כדי להראות את השבירה שלו ובמקום שמשה צריך לגשת לפרעה ולבקש ממנו שישלח את בני ישראל, בלב פרשתינו רואים את פרעה מגיע אל משה ומבקש ממנו לצאת ממצרים.

לפעול מול המוסכמות

דווקא בזמן ובמקום בו נראה התוקף והשלטון של פרעה, שמשה הוא זה שצריך להגיע אליו, דווקא שם מגיעה המפלה שלו ואנו למדים כי "בא אל פרעה" זוהי בעצם נקודת המפתח של גאולת מצרים.

והלימוד מזה אלינו הוא שגם כאשר הדברים נראים, לא על הצד-הכי-טוב, בכל זאת גם שם ודווקא שם אנו נדרשים לעשות את מה שהקב"ה דורש ומשם צומחת בסופו של דבר הגאולה. וכך גם באופן כללי, על ידי לימוד התורה ושמירת המצוות בהידור, למרות הקשיים, זוכים לגאולה האמיתית והשלימה.