מהותו פרטי זהותו פעולותיו נבואותיו ההתגלות פסק דין לחזות פני מלך 

44 שנה למלחמת ששת הימים: הסיפור המלא

ניבא וידע מה ניבא

הנה דברים שהשמיע הרבי כשבועיים לפני המלחמה, בתהלוכה הגדולה [פאראד'] שנערכה בל"ג בעומר, מול 770, בהשתתפות קהל אלפים רב של ילדים ומבוגרים:

יש עוד עניין ולימוד מיוחד בקשר למצב הנוכחי של אחינו ואחיותינו הנמצאים בארץ הקודש, ארץ ישראל. הם עומדים עתה במצב כזה שהקב"ה מגן עליהם ושולח להם ברכותיו וישועתו במידה מוגדלת כדי שייצאו - ואמנם ייצאו - ממצבם הנוכחי בהצלחה.

מוטלת עליכם (ועלינו) חובה וזכות מיוחדת לסייע להם - על ידי שתלמדו פסוק נוסף בתורה, תקיימו עוד מצווה ועוד מצווה מבלי להזניח שום הזדמנות בזה, וגם תעסקו במצוות "ואהבת לרעך כמוך", להשפיע על קרובים וידידים ובני המשפחה, שגם הם ינצלו את כל אפשרויותיהם להפיץ תורה ומצוותיה - הרי כפי שאמר רשב"י, דבר זה מציל את כל איש מישראל בכל מקום בו הוא נמצא מהקשיים שבהם הוא נתקל, והדבר מביא לו את ברכות ה' במידה מוגדלת, ישועה והצלחה.

ויתקיים אז מה שקראנו בפרשה (בחוקותי) אתמול, "וישבתם לבטח בארצכם", שיהודים ישבו בביטחון בארץ ישראל, "ונתתי שלום בארץ" שהקב"ה יפעל שישרור שלום בארץ הקדושה. "והייתי לכם לאלקים", שהקב"ה יהיה אלוקינו, אלוקי כל בני ישראל בכל מקום בו הם נמצאים. "ואתם תהיו לי לעם", שכל אחד מכם וכולכם וכולנו עם כל אחינו בני ישראל נהיה עמו של הקב"ה, אשר יוציא אותנו בידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה מכל הקשיים ויביא לנו שלום וביטחון בכל הדרוש להם.

ובקרוב ממש יקויים הנאמר בסוף הפרשה שנקראה: "ואוליך אתכם קוממיות", שהקב"ה יוליך כל יהודי ואת כל בני ישראל בקומה זקופה, בראש מורם, בקרוב ממש בגאולה האמיתית, השלימה והמלאה על ידי משיח צדקנו, שיבוא בקרוב ויוציא אותנו מחוץ לארץ ואת בני ישראל הנמצאים בארץ ישראל מן הגלות, ויתקן את כל העולם במלכות שדי, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון. עד כאן לשונו הקדושה.

הרב טובי' שי' בלוי קיבל מהמזכירות את שיחת הרבי שליט"א מלך המשיח באידיש בצירוף פתק מודפס במכונת כתיבה, ובו נאמר:

"ב"ה. מצורפת בזה שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א של היום ל"ג בעומר, ויש לפרסמה ככל האפשרי, כמו שהיא, וכן לתרגמה ללשון הקודש. על החתום: מזכירות".

דברי הרבי בשיחה זו עוררו הדים נרחבים ביותר וזכו לביטוי ולהבלטה בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם כולו. הכל ציינו בהשתאות וביראת כבוד את תחזיתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לפיה הכל יסתיים לטובה.

מסקנות מהמלחמה

התוועדויות חג השבועות ושבת קודש פרשת בהעלותך, ט' בסיוון ה'תשכ"ז, היו סמוכות לניצחון במלחמה. במהלכן הרחיב הרבי שליט"א מלך המשיח על משמעות המאורעות בארץ הקודש.

הרבי אמר, שבקריאת התורה של החג רמוזים המאורעות, בפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". בפלפול הלכתי עמוק העלה את המסקנה כי למצרים העכשווית דין מצרים הקדומה, מבחינת ההלכה, ובהתאם לכך הסביר את משמעות הפסוקים בהתייחסות למאורעות שאירעו בשבוע זה.

הרבי העלה, בין השאר, על נס את האחדות שקדמה והביאה להצלחה באה"ק, ואת תוצאות ההצלחה בכיוון של "ואביא אתכם אלי". עוד אמר:

מסירות הנפש שגילו יהודים בארץ הקודש - אין לה מקור בחישובים הגיוניים מפוכחים, כי אם נובעת היא מעצמותו הפנימית של עם ישראל, של גוי קדוש הרוצה בארץ הקודש.

בהמשך הדברים עמד הרבי על גילוי נוסף של עצמות הנפש היהודית - ההתרגשות וההתעוררות שבפגישה עם הכותל המערבי:

אלפים ורבבות התעוררו והתקרבו אל הקב"ה, ואכן אירע כאן "נס" (מלשון התעלות, דוגמאת נשיאת נס). כשנראה עין בעין כי יש בורא ומנהיג לעולם.

ניצול ההתעוררות

הרבי דרש להשתדל, שההתעוררות של בני-ישראל לתשובה תנוצל לעניינים מעשיים, בקיום המצוות, ואז תהיה נצחית וברת-קיימא ותהווה הכנה קרובה לביאת המשיח:

האחריות והזכות התמידית, המוטלת על כל איש ישראל, לקרב יהודים אחרים ליהדות, קיימת עתה ביתר שאת, ובמיוחד בעניין של הנחת תפילין, שהשעה צריכה לכך, ועדיין יש צורך בסגולה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" שלפי חז"ל הכוונה לתפילין.

בהזדמנויות רבות חזר הרבי והדגיש את החשיבות המיוחדת בשעה זו להנחת תפילין ולזיכוי אחים רחוקים במצווה גדולה זו, הן כסגולה להצלחת העם והן כנקודת אחיזה להבאת ההמונים לידי התקרבות מעשית ומתמדת אל הקב"ה ואל תורתו ומצוותיו.

כל השנה שלאחר מכן המשיך הרבי לדבר על המצב, לתבוע "שינויים" ולנצל את ההזדמנות. במיוחד בחודש תשרי שבו השמיע את המאמר ד"ה "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", בהתוועדות יום שני של ראש-השנה (המאמר הוגה על-ידי הרבי לקראת ראש השנה תשנ"ב - עם סיום שנת "אראנו נפלאות").

התעוררות כללית לתשובה

בהתוועדות י"ט בכסלו תשכ"ח הקדיש הרבי שיחה ארוכה לחרדה ולהתעוררות שהקיפה את העם בתקופת מלחמת ששת הימים:

לפני פרוץ המלחמה הרגישו הכל את הסכנה וגם ציפו לרחמי שמים, ורק לאחר ההצלחה בחסדי ה' ובניסי ה' - החלו להשמע צלילים של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". ההכרה כי יד ה' עשתה זאת - רק היא תשלים את ההצלחה בכל השטחים.

בתוך דבריו התעכב הרבי על דבריהם של מתווכחים המערערים על העובדה שהיתה התעוררות תשובה במלחמה זו. מתווכחים אלו מסתמכים על מדרשים ופירושים, "להוכיח" שהתעוררות התשובה אינה התעוררות. ברם, דרשות לחוד והלכה פסוקה לחוד. על הדרוש נאמר "אין משיבין על הדרוש" כי לדרוש דרכים משלו, ואילו לגבי המעשה בפועל קובעת ההלכה הפסוקה בלבד. כאן האריך הרבי להוכיח מן הלכה, שהרהור תשובה בלבד ואף ספק של הרהור תשובה עושה את האדם לבעל תשובה. הרבי הסביר גם את חשיבותה הגדולה של מסקנה זו (שאכן היתה התעוררות תשובה) בדבר עתיד המצב באה"ק, מכמה בחינות. ההכרה בעובדה שאכן היתה התעוררות תשובה - עשוייה לקרב את הגאולה השלימה.

הרב ציין שאם לא היה המשך להתעוררות של אז - הרי זו אשמת אלו שלא ניגשו ליהודי בדברים היוצאים מן הלב ובדברי רגש: "הבה ונתחזק בקיום המצוות". אלו שלא התביישו, ופנו ליהודים בתל-אביב ובחדרה וכו' ואף ב"טיימס סקוור" בהצעה להניח תפילין - נוכחו שלא נדחו, כי-אם אדרבה.

הרבי שליט"א מלך המשיח הדגיש והבהיר כי "ששת הימים" לא היו "גאולה" ולא "אתחלתא דגאולה" ולא חלק מכל אותה אמונה ומכל אותן תקוות שלנו לגבי העתיד לבוא. אבל, הרי היתה כאן הצלה ברורה של היישוב היהודי בארץ ישראל! היו סכנות נוראות וברוך-השם יצאו מהן בניצחון גדול, הכל ראו כי לא היה זה ניצחון טבעי. ואיך אפשר שלא ללמוד לקח ממאורע כזה?

הרבי אינו מסתיר את דעתו כי "אלה אשר צריכים היו לפעול, לעורר, לעשות, לא עמדו במבחן" לא נתגלו בארץ ישראל, בתוך היהדות הדתית של ארץ ישראל, אותם האנשים אשר 'יתרגמו' את ההתעוררות ל'שפת המעשה'. וכדי להדגים את הדברים מספר הוא דבר בשם חותנו הרבי הקודם מליובאוויטש: לפני כחמישים שנה מקובל היה ברוסיה כי איטליה היא ארץ שאין בה סדר ואין בה יד מארגנת. כשחזר הרבי מביקור באיטליה סיפר, כי ראה בתחנת רכבת קטר משוכלל ביותר, על הפסים עמדו גם קרונות נאים ומשוכללים. לפתע שרק הקטר והחל לנוע במהירות, אבל הקרונות נשארו לעמוד על עמדם. הוברר, כי פשוט שכחו לחבר את הרכבת אל הקטר הדוהר. הקטר נסע מהר אבל הקרונות נשארו עומדים ללא ניע.

וכך בדיוק רואה הרבי את המצב בישראל כיום. ה'קטר' דוהר אבל ה'קרונות' נשארים עומדים. יש התעוררות לאמונה, יש רצון לחזור אל היהדות, אבל אין מי שייצור את הקשר ההכרחי בין ההתעוררות לבין המעשים. לכן, מסביר הרבי, נשארה האמונה בבחינה של "גנבא אפום מחרתא רחמנא קרייא". גם לגנב החותר תחת בית כדי לגנוב בו, והוא עובר בצורה החמורה ביותר על איסור התורה לגנוב, יש אמונה, שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהרי בשעת מעשה הוא מתפלל אל ה' ומבקש להצליח בעבירה שבידו. בישראל יש בעלי 'אמונה' שהם אכן מאמינים, אבל האמונה שלהם היא כאמונתו של אותו גנב: תוך כדי אמונה ואפילו תוך כדי תפילה מוסיפים לעבור על איסורי תורה חמורים.

ולא קם בישראל מי שיבהיר כי אין אמונה ערטילאית, אין אמונה בלי מעשים.

לפעול את שינוי המקום

הרב שמואל אבידור הכהן זכה לשמוע מהרבי דברים נחרצים כבר בשנת תשכ"ח וכפי שהתפרסם ברשימה פרטית מאותה 'יחידות' (שיחות-קודש תשכ"ח עמוד 405):

שאלה: מה לכתוב עכשיו בעתון אודות המשך התעוררות מ"ששת הימים"?

הרבי: אני התחלתי בנוגע ל"מבצע תפילין", ובאמת אפשר לפעול הכל, אפילו עניינים הכי קשים...

הרבי: יש לפעול רבות שיהודים יתחילו ללכת בשבת לבית הכנסת, ולא מצד העובדה שהיום שבת לכן צריך ללכת לבית הכנסת, כי זה לא פועל כלום. אצל כולם יש הבדל בין שאר ימי השבוע ליום השבת, אפילו לאלו שהולכים לחוף הים - לוקחים הם אוכל אחר מבשאר הימים ואין היום אפור אצלם, משום שהם חשים הרגשה חגיגית במשהו ("ווייל זיי פילן אביסל יום-טוב'דיק"), ואם כן רואים שאפילו הוא חש באווירת חג ("ער פילט אז עס איז יום טובד'דיק"), אינו עושה שאר העניינים. כמו כן ללכת לבית הכנסת משום ששבת היום לא יפעלו עליו כלום.

אלא עצם העניין שהולך לבית הכנסת - בזה עצמו כבר מרגיש עצמו שייך יותר לעם ישראל, ואפילו שלא יתפלל שם כלום, אלא שבמשך הזמן שיהיה שם ("וועט ער שוין זאגן") יאמר לבסוף איזו תפילה קצרה, או קפיטל תהילים - עד שיתפלל יחד עם כולם.

ולפעמים יאזין לדרשה וזה יפעל שינוי עיקרי בחיים היום-יומיים שלו, וכמו בתפילת שחרית - הכוונה היא לא רק שבשעה שמתפלל יהיה שייך לקדושה, אלא שזה יפעל על כל היום כולו שהנהגתו תהיה באופן אחר.

כך גם עניין הנ"ל יפעל שינוי המהות. כי "ששת הימים" צריך תגובה בדבר עיקרי ושינוי המהות ומסירות-נפש, ואין הפירוש בגוף - אלא כמו שאדמו"ר הזקן מפרש: נפש פירושו רצון וכמו שכתוב "אין נפשי אל העם הזה".

הרבי שליט"א מלך המשיח: התווכחתי עם ראש ישיבה אחד והוא אמר לי - שהשינוי צריך להיות קביעות עיתים לתורה יותר, אך זה לא שייך ל"ששת הימים" (בעיקר). תמיד צריכים להוסיף ולהשתפר בכל העניינים, אלא שכאן צריך להיות שינוי מהותי, שאת זה יביא העניין הנ"ל (והאריך מאוד הרבה בתוצאות הטובות שיהיו מזה).

עד כאן מדבריו של הרבי עם הרב אבידור הכהן.

אם מסתם יהודים תבע הרבי שליט"א מלך המשיח יתר פעילות ושינויים, מחסידיו עושי דברו על אחת כמה וכמה. "מבצע תפילין". פעילות עם אלמנות ויתומי המלחמות. ביסוס המוסדות בירושלים. אלה ועוד היו תביעותיו של הרבי מן החסידים.

בכיה לדורות

בד בבד החל הרבי בפעילות נמרצת למען יישוב השטחים ששוחררו במלחמה זו ונגד הכוונה למסרם לגויים. על הדו-שיח שניהל הרבי בנושאים אלה עם אותו עיתונאי מסופר בשיחות-קודש שם:

הרבי: אודות התיישבות בעיר העתיקה, למה מונעים זאת? והוסיף: עשו שגיאה בזה שלא שילחו את הערבים. היו צריכים לומר לכל אחד ואחד (מהערבים) אתה חייב מיתה כי הנך מורד, אבל בכל זאת קח מאה ל"י והפעקל [= והחבילות] שלך ולך.

אז, כשהיו באים למצרים ומסתובבים שם, (או לסוריה), והיו מספרים את הטוב שבישראל, שאמת היינו חייבים מיתה אלא שישראל "רחמנים בני רחמנים" הם ולכן הניחו לנו.

אבל עכשיו, שהשאירו את הערבים במקומותיהם, ושם הם מדברים רעות ועוד מעט מגיעים לבחירות, וישראל היא מדינה דמוקרטית, וממילא יתנו להם לבחור, ומי יודע מה יהיה, ובטח יבנו להם במקום החורבות שלהם שיכונים חדשים.

הרבי שליט"א מלך המשיח המשיך ואמר: לא הייתי במצרים ולא דברתי עם נאצר, אבל אני בטוח שאצל נאצר היה מונח בפשטות ("איז געווען אפגעלייגט) שסיני הוא של ישראל, ולא חלם שיקבל זאת בחזרה, וכן אותו דבר בכל העולם כולו, אלא שישראל גופא נתנה מקום לסברא כזאת. וזו שגיאה גדולה אשר אי-אפשר לתקנה, ואם מפני שמפחדים מרוסיה - אז אמריקה צריכה לפחד מרוסיה ולא ישראל.

» הנבואה הברורה: 42 שנה למלחמת ששת הימים