מהותו פרטי זהותו פעולותיו נבואותיו ההתגלות פסק דין לחזות פני מלך 

שבע מצוות בני-נח

הרמב"ם כותב בסוף ספרו יד החזקה: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, ולא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

והיות שרצונו של הקב"ה שכל דבר ייעשה תחילה על ידי ישראל, בבחינת "מגיד דבריו ליעקב", לכן, לפני קיום היעוד של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" על ידי הקב"ה, דרושה פעולתן של בני ישראל בענין זה - עליהם לעשות את כל התלוי בהם, בכל מקום שידם מגעת, לביטול רוח הטומאה והמשכת אור הקדושה בעולם כולו.

ואכן - תפקידו של יהודי להרבות צדקה וחסד בעולם כולו, ובכללות - קיום שבע מצוות בני נח. ולכל לראש - שלילת עבודה זרה, ובלשון הכתוב (ישעיה נו, ז) "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים", כלומר, לפעול אצל כל בני האדם את ההכרה והאמונה בבורא העולם ומנהיגו. (משיחת י"ב תמוז תשד"מ)

"לכוף את כל באי העולם"

לאחרונה הדפיסו את ספר התניא במדינת מצרים.

וכאן ראו דבר פלא: בכלל, עניני יהדות אינם "מקובלים" כל כך אצל מלכות מדינה זו, ובפרט כאשר מדובר אודות הדפסת ספר שאינו עוסק בשבע מצוות בני נח (ענינים השייכים גם לאומות העולם); ואף על פי כן, הנה לא זו בלבד שנתנו רשיון להדפסת התניא (אף שלכאורה היו יכולים לחשוד שיש כאן כוונה נסתרת וכו'), וכן הרשו להוציא חלק מספרי התניא שנדפסו שם, אלא עוד זאת - הם עצמם הצהירו שזהו זכות וטובה עבורם, וסגולה מיוחדת לעיר שבה נדפס ספר זה, ועד כדי כך שהביעו תודה על שזיכו אותם בהדפסת ספר קדוש!

ואם כן הם פני הדברים כאשר מדובר אודות ספר הקשור אך ורק עם בני ישראל, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות פעולת ההשפעה על אומות העולם לקיים מצוות שנצטוו בני נח... (משיחת חג השבועות תשד"מ)

פסק הרמב"ם (הלכות מלכים ח, י): "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח". ובהמשך שם: "שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו".

הרי לנו פסק דין מפורש אודות החיוב להשפיע על אומות העולם לקיים את המצוות שלהן. ואף שבזמן הזה אין יד ישראל תקיפה - אין זה פוטר מהחיוב "לכוף" בכל דרך אפשרית, "בכפיית דברים, להמשיך לבם אל רצון קונם וחפץ צורם" (לשון התוספות יום טוב - אבות ג, יד).

היות שחיוב זה נוהג אף בזמן הזה, והוא מופנה כלפי כל יחיד (לא רק כלפי המלך או כלפי בית הדין) - מובן שכל מי שיכול לפעול בזה, ומה גם מי שיש לו קשר עם אינו יהודי (קשר מסחרי וכיוצא בזה) - חייב להשתדל להשפיע עליו לקיים את שבע המצוות שלו.

ומהמקורות לענין זה:

(א) "אם רואה אדם נכרי עושה עבירה, אם יכול למחות ימחה, שהרי שלח הקב"ה את יונה לנינוה" (ספר חסידים סימן תתשכד). (ב) "מצוה להורותם" (שו"ת חתם סופר חו"מ סימן קפה). (ג) "אמרתי לגוי הנזכר שיאמר לי במה מאמין ואמר לי בה' אלוקי ישראל... ואמרתי לו אם כן בבקר ובערב תאמר פסוק שמע ישראל ותקיים שבע מצות" (מעגל טוב להחיד"א עמ' 162). (משיחת אחרון של פסח תשמ"ג)