הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח

מתוך הספר "חקרי מנהגים" להרב יוחנן אליהו גוראריה – רב ראשי חולון

שימוש בספרי קודש כגורל

רבים מאנ"ש חסידי חב"ד (וכן יהודים שונים שאינם חסידי חב"ד) נהגו לעת כזו לחזק את התקשרותם לכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א על ידי שמוסיפים ומבקשים הוראות מכ"ק אדמו"ר וכן שואלים עצות בענינים שונים הנוגעים בגוף ונפש. ומקבלים את ההוראות וההדרכות על ידי שפותחים אחד מספרי "אגרות קודש" של הרבי, היינו שקובעים את ההנהגה בחיים ואת המעשה אשר יעשון על פי מה שמוצאים בפתיחת אקראית באחד מספריו של הרבי מלך המשיח שליט"א בכלל, ובספרי "אגרות קודש" בפרט. ויש לבאר ענין זה האם הנהגה זו היא נכונה, ומה מקורה על פי נגלה דתורה ועל פי פנימיות התורה, כפי שהורונו רבותינו גדולי ישראל בכלל ונשיאי החסידות בפרט.

א. הנהגת גדולי ישראל

בראשית הדברים יש לציין, כי הנהגה זו נפתחת בגדולים, ושורשה בדברים שבכתב ובהנהגה בפועל של גדולי

ישראל, ובתוכם ובראשם רבותינו הק' נשיאי חב"ד לדורותיהם. כבר בשיחותיו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מצינו הנהגה כעין זו], וז"ל[1]: "כ"ק אדמו"ר סיפר: כשהייתי שם (כלומר בג. פ. או.) לא הי' לי שום ספר. והספר הראשון שהביאו לי הי' תנ"ך שמואל, וכשפתחנתיו] נזדמן לי הפסוק[2] 'לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל', וכשראיתי שזה נזדמן לי, שמחתי שמחה גדולה, וציינתי זה אצלי"[3]. ועל דרך זה מצינו בתורתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. ראה בספר תורת מנחם - התוועדויות

תשמ"ט[4]: "מצינו מקור להנהגה...לחפש בתורה הוראה איך להתנהג בפועל, בסיפורי חז"ל[5] אודות תנאים ואמוראים שפגשו תינוק (ינוקא) ואמרו לו "פסוק לי פסוקיך" (מה למד היום ב"חדר"), ועל פי זה החליטו כיצד להתנהג בפועל. היינו, ששמיעת הפסוק שלמד התינוק שפגשו ביום זה, היתה עבורם לימוד והוראה - בהשגחה פרטית [ולכן שאלו לתינוק דוקא, שמכיון שאינו מערב שכלו כו', ניכר אצלו הענין דהשגחה פרטית בגילוי יותר] - בנוגע להנהגה בפועל.

"וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים - שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמא: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיו"ב, הי' להם "סימן מלמעלה" שתהי' הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיו"ב[6].

"ולהעיר גם מסיפורים בתנ"ך אודות עשיית סימנים כו' ולדוגמא : אליעזר עבד אברהם שעשה סימנים בנוגע לשידוך של יצחק ורבקה[7], הסימנים דיונתן[8] וכיו"ב.

"אמנם, יש להבהיר בזה נקודה עיקרית: חיפוש סימנים בתורה בנוגע להנהגה בפועל - אינו אלא בענינים שבהם יש מקום לספק

---------------------------------

[1] ) ראה בספר השיחות תרפ"ז עמ' 174 (שיחת ש"פ פינחס, ט"ז תמוד תרפ"ז) .

[2] ) שמואל - ב כא, יז.

[3] ) אולם ראה להלן בפנים אות ב, שדבר זה - היינו קביעת המציאות (כפי שהיא כבר קיימת בהוה), ולא שינוי הנהגתו לפועל בעתיד, על פי פסוקים - אינו אלא גילוי מילתא בעלמא והוא מותר לכולי עלמא (גם לשיטת הרמב"ם דלהלן בפנים), ואין בזה כל כך חידוש. ועיקר החידוש הוא בהנהגה המובאת להלן בפנים מכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ועוד, לפתור שאלות בחיים ולעשות מעשה בפועל על פי "הוראות" המתקבלות בדרך זו.

[4] ) התוועדויות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א דררנו, תשמ"ט ח"א עמ' 309.

[5] ) חגיגה טו, א. גיטין נו, א. סח, א. חולין צה, ב. ועוד.

[6] ) ועל דרך זה הובא בשיחות קודש תשכ"ט ח"ב עמ' 7. ושם, שנקטו בדעה זו כשהי' להם "ספק השקול" ולא ידעו כיצד לנהוג. ואולי כוונתו לרמז בזה להסתייגות כלשהי, שלא נהגו כן סתם לרווחא דמילתא, אלא רק כשהיו זקוקים לזה באמת מחמת ספק השקול, כשעמדו על פרשת דרכים ולא ידעו כיצד לנהוג.

[7] ) חיי שרה כד, יב ואילך.

[8] ) שמואל א ב, ה ואילך

כו', ובכללות יותר, בעניני הרשות, "כל מעשיך יהיו לשם שמים[9]", היינו, שאינם "שמים" ממש, כי אם "לשם שמים", בהם יש צורך לחפש ב"שמים" (בתורה) "סימן" איך צריכה להיות ההנהגה ב"מעשיך" ; אבל בענין שיודע בוודאות שצריך לעשותו על פי תורה, ענין של שמים ממש - אין צורך לחפש סימנים כו', ופשיטא, שאין לדחות עשיית הדבר בגלל איזה סימן כו"'.

כאמור לעיל, פתרון שאלות המתעוררות בחיים על ידי פתיחת ספר, הי' נהוג אצל גדולי ישראל בדורות עברו כדבר פשוט, וכן מסופר בספר בית רבי[10] אודות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב: "לברדיטשוב שלחו איש אחד [כשנלקח אדמו"ר הזקן לפטרבורג] אך האיש שכח על שם אמו של רבינו [=אדה"ז]. ובבואו לברדיטשוב וסיפר להרה"ק [על מעצר אדה"ז], נפל על הארץ והתגולל וצעק צעקה גדולה ומרה כו'. אחר כך שאל מהאיש: אם רבינו הי' טרוד מזה, ואמר לו האיש : הן. ושאלו הרה"ק : האם הי' טרוד בחיצוניות או בפנימיות. והשיבו האיש: שהי' טרוד רק בחיצוניות ולא בפנימיות, כי ראיתי שהפאנטאפיל שכח ליקח והטלית ותפילין לא שכח. ונתפעל הרה"ק מתשובת האיש, ואמר בלשון אידיש: דער ליטוויק קיקט גוט כו' [=ה"ליטאי[11] מביט טוב]. אחר כך שאל הרה"ק להאיש: איך שם אמו של רבינו, ואמר לו האיש: ששכח לשאול מהם קודם נסיעתו, ובדרך כשנזכר על זה, לא רצה לחזור מחמת שרבינו אמר שיסע תיכף. ועל שולחן הרה"ק הי' מונח חומש, ופתחו הרב, ונפתח לו בפרשת מקץ בפסוק[12] 'וירא יעקב כי יש שבר במצרים'. ויאמר הרב: הנה שבר - ר"ת שניאור בן רבקה[13].

הנה מצינו לכ"ק אדמו"ר שלפעמים הורה לשואליו לנהוג כן בפועל (על כל פנים עדות של פעם אחת מצוי' בידינו, בלתי מוגה)

- ראה בספר היכל מנחם - יחידות אצל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א[14]. ושם הוא במענה לשאלה: "הוצעו בפנינו הצעות שונות [=של שידוך] עבור...שי', ואין אנו יכולים להחליט לאיזה מהן לגשת - מה עלינו לעשות ?

"מענה : ישנם כאלה שנוהגים לפתוח חומש או תהלים והפסוק הראשון שמזדמן לפניהם - על פיו למדים מה לעשות..."

. ופעם אחרת הי' נראה ממשמעות דבריו, שענין זה של הוראה המתקבלת מפסוק הוא הוראה מחייבת ממש (ולא כענין של דרוש וקבל שכר בעלמא), עד כדי כך שאפילו אם ההוראה אינה ערבה לחיכו והיא היפך טבעו ורגילותו, יש לו לקיימה. ראה בשיחות קודש[15]" : "כאשר יש לו איזה רמז שעבודתו צריכה להיות בענין מסויים, או שזהו על פי הגורל כו' [כידוע המנהג לפתוח חומש או תהלים ועל פי הפסוק שנפתח יודעים כיצד להתנהג כו'] - הרי בענין זה צריכה להיות עבודתו, אף על פי שזהו היפך טבעו ורגילתו כו'".

ב. שיטות הפוסקים

בפוסקים מצינו מחלוקת בענין זה : הרמב"ם[16] כתב : "השואל לתינוק 'אי זה פסוק אתה לומד ?', אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר 'זה סימן טוב' - כל אלו וכיוצא בהן מותר, הואיל ולא כיון מעשיו, ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר הי', הרי זה מותר", משמע ששיטתו בזה היא, שאם רוצה לקבוע על פי הסימן של מציאת הפסוק את הנהגתו לעתיד - הרי זה אסור.

-------------------------------------------

[9] ) אבות ב, יב. זוהר ח"ג נא, ב.

[10] ) ח"א, פרק טו הע' א.

[11] ) כן הי' מכונה אדה"ז.

[12] ) מב, א.

[13] ) ראה לעיל הערה 3.

[14] ) ח"ג עמ' ריז.

[15] ) תשמ"א, חלק ד עמ' 735 (משיחת ש"פ נצבים, ז"ך אלול תשמ"א).

[16] ) הל' עבודת כוכבים פרק יא הל' ה.

אמנם הסמ"ג[17] חולק על הרמב"ם וסבירא לי' להקל בזה. וז"ל: "ומצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא 'פסוק לי פסוקיך', ר' יוחנן בפרק גיד הנשה[18] ורב ששת בפרק מי שאחזו[19], ועושים מעשה כדברי הפסוק וחושבים זה כעין נבואה". היינו שלשיטתו, כיון שקביעת ההנהגה היא על פי פסוק מהתורה ולא מענין של חולין דעלמא הרי זה ענין של קדושה, ששורשו ברוח הקודש, ובלשונו "כעין נבואה".

וכן נפסק להלכה בשו"ע[20]: "מותר לומר לתינוק 'פסוק לי פסוקיך'". ופירש הש"ך[21] שהכוונה בזה היא "אפילו לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד... מותר דחשיב קצת נבואה"[22].

וכן נראה מדברי המהריק"ש שההיתר בזה הוא פשוט, שכתב בספרו ערך לחם[23] וז"ל : "נראה לי דלכולי עלמא מותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה, כי היא חיינו. וכמו שמצינו ביאשי' שעשה מעשה על שמצא ספר תורה גלול באותו פסוק, וכן עמא דבר".

החיד"א בספרו שיורי ברכה[24] פירש יותר את ההיתר בזה ואף הביא לו מקור מדרשת רז"ל, וז"ל : "והנה אמרו בילקוט[25] אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל וכן בדוד הוא אומר בפקודך אשיחה עכ"ל. ומשמע דליטול עצה מן התורה אפשר דבכלל הוי הא לפתוח בתורה לראות פסוק המזדמן. ומצאתי בקונטרס כתיבת יד להרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל (בעל שבט מוסר וכו') שכתב וז"ל : "קבלתי מרבותי כשהיו רוצים לעשות איזה דבר והיו מסופקים אם לעשותו אם לאו, היו נוטלים חומש או ארבעה ועשרים והיו פותחים אותו ורואים בראש הדף מה פסוק הי' מוצא וכפי מה שמראה אותו פסוקהיו עושים, ונמצא שהיו מתיעצים עם התורה כדת מה לעשות בכל עניניהם. וזה עצמו רומז מאמרם ז"ל 'ליטול עצה מן התורה' דמורה היתר לעשות כך, ואין זה בכלל משתמש בתורה. עכ"ל.

"ועוד אפשר, דרז"ל הורו בזה דהגם שאמרו בספרי אין שואלים בגורלות דכתיב[26] 'תמים תהי', כגון זו שרי. ודוק היטב[27].

ג. הסתייגויות שונות בהנהגה זו

במקום אחר מצינו שכתב החיד"א איזו הסתייגות בזה, והיא בשו"ת חיים שאל[28] וז"ל: "אני בעניי כתבתי בשיורי ברכה משם גדולים דמותר לפתוח בתורה לראות הפסוק העולה ע"ש. ואחר ומן ראיתי בספר מעשה רוקח בתחילתו בחידושי הראשונים, ושם נאמר משם הרמב"ם, שאין ראוי לפתוח חומש על דרך גורלות הגוים, וש"ץ שעשה זה אין לבטלו ממינויו ולא להכותו עכ"ל. וכאשר ירדוף הקורא יסבור שהוא נגד דברי הגדולים הנזכרים.

"אמנם נראה דמה שכתב הרמב"ם הוא, על ש"ץ שחוזר על הבתים ועושה גורל לנשים והאנשים הנגשים, כדרך הגוינם] שמחזירין על הפתחים בדפים ועושין גורל, ובמציאות זה כתב הרמב"ם שהוא אסור. ואולם הרוצה לימלך בתורה בינו לבין עצמו

- מותר. ודמי למאי דאמרינן בכמה דוכתי שהיו הראשונים אומרים לתינוק 'פסוק לי פסוקך'. והכי חזינן לרבנן קשישאי שפותחים הספר בצר להם כמו גורל".

--------------------------------

[17] ) מצות ל"ת סי' נא.

[18] ) חולין צה, ב.

[19] ) גיטין סח, א.

[20] ) יו"ד סי' קעט סעי' ד, בהגהת הרמ"א

[21] ) שם ס"ק ה.

[22] ) ועל דרך זה הוא בט"ז שם סוף ס"ק ג.

[23] ) על שם.

[24] ) על יו"ד שם אות ו. ועל דרך זה כתב החיד"א בספרו דבש לפי, מערכת ת אות מה. וראה בספר דבק מא"ח, להג"ר אברהם חמוי. מערכת ג רף כד, א.

[25] ) משלי רמז ריט.

[26] ) דברים יח, יג.

[27] ) לכאורה כוונת החיד"א בדבריו אלו היא לפרש את גרר ההיתר של רז"ל ליטול עצה מן התורה מהו החידוש בזה, וכנגד איזה איסור הוא מכוון. ומתחילה כתב (ונסתייע בדברי בעל שבט מוסר) שאין בזה איסור משתמש בתורה, ואחר כך הוסיף שאין בזה גם איסור שאלה בגורלות.

[28] ) ח"ב סי' לח אות מא.

מדבריו נראה, שאף כי שאלה בפסוק מהתורה היא דבר רצוי ו"כעין נבואה קטנה", כנזכר לעיל לדעת המתירין, מכל מקום במהדברים אמורים ביחיד, אמנם ל'מסחר' את הענין הזה ולהופכו לדבר סיטוני הנעשה בשוק, או בבתי ה"לקוחות", אין זו דרך התורה, והוא אסור, על כל פנים לשיטת הרמב"ם (ונקרא "דרך הגוים").

הסתייגות נוספת בזה מצינו לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בספר השיחות תשמ"ט[29]: והיא : "שמצד גודל הזהירות שצריכה להיות בספרי קודש - אולי כדאי להמנע מלהשתמש בספרי קודש, ופשיטא שלא בשביל בירור בעניני חול, ויעשו 'גורל' בשאר אופנים - ולהעיר ש'גורל' בכלל הוא 'מפי שמים"'.

הסתייגות דומה לזו מצינו בספר בני יששכר[30], שלא ליטול ספר תורה או תנ"ך הנכתבים בגלילה לצורך שאלה בהם, שלאחרי שהביא את ההיתר לשאול שאלה בפסוק, הקשה וז"ל: "והנה לפי זה קשה : למה הוצרכו בדורות התנאים והאמוראים לשאול לתינוקות 'פסוק לי פסוקך', הוה להו להביט בעצמם בספר. יש לומר, בימיהם לא היו דפוסים והיו נכתבים תנ"ך בקדושה בגלילה לא היו רוצים לטלטל כתבי הקודש בשביל צרכיהם.

"ועוד נראה לי פירוש המדרש הנ"ל, אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוה נוטל, היינו כל מה שהאדם לומד בכל יום יכול להתבונן עצה בכל עניניו כדת מה לעשות".

ויש לציין כי מסוף דבריו נמצינו למדים הסתייגות נוספת לדעתו והיא, שמה שהתירו רז"ל ליטול עצה מן התורה אין הכוונה לפתוח ספר בפתיחה אקראית כלשהי ומה שיזדמן לו בפתיחה זו יהי' סימן להנהגתו בפועל, אלא הכוונה שמלימוד התורה שלומד בעיון, הרי שכל התורה, "תורה אור", מאיר לו בכל עניניו ויוכל להתבונן ולמצוא במה שלמד הוראות ועצות להנהגתו בחיים.

ועל דרך זה מצינו לו בספרו אגרא דפרקא[31], וז"ל : "בספר ליקוטי יקרים[32] מכח התורה [שאדם] לומד [באותו] היום ואחר כך מזדמן לו באותו יום איזה דבר לעשות ואינו יודע אם לעשות או לא, יוכל להבין מכח אותו הענין שלמד איך יעשה, ובלבד שיהי' תמיד דבוק בהשי"ת אז יזמין לו השי"ת תמיד שידע מכח התורה עכ"ל. ולדעתי הוא מפורש בפסוק[33] 'גם עדותך שעשועי' (רצה לומר עדותיך הם שעשועי, שאני דבוק בהן ועל ידן להשי"ת, ע"כ הם) 'אנשי עצתי' - שאדע על ידן איך להתנהג בכל דבר".

ועל דרך זה הובא בספר כתר היהודי[34] על הבעש"ט "ומצאנו, כשהיו שואלים למרן הריב"ש איזה דבר הי' פותח איזה ספר ולומד ואחר כך הי' משיב לשואל. ואמר, שהאור הגנוז הוא נגנז בתורה וכשהאדם לומד תורה לשמה יוכל לראות הכל". הרי שלא כתב סתם שהי' הבעש"ט "פותח איזה ספר", אלא פותח...ולומד... לומד תורה לשמה".

וכן הוא בספר נוצר חסד[35] : "כשהיו שואלים למרן הריב"ש איזה דבר הי' פותח איזה ספר, זוהר, או גמרא וכיוצא ולומד, ואחר כך משיב לשואל, ואמר, שאור שברא הקב"ה הי' אדם צופה מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו לצדיקים בתורה, וכשאדם צדיק לומד תורה לשמה, צופה מסוף עולם ועד סופו, וזהו 'ובה תחזי'[36] מסוף [ה]עולם ועד סופו".

---------------------------------

[29] ) ח"ב עמ' 489 הע' 98.

[30] ) להרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב. מאמר חודש סיון, מאמר ה, מעלת התורה אות יא.

[31] ) אות קלג.

[32] ) ספר ליקוטי יקרים (כנרשם בראשי העמודים) או ליקוטים יקרים (כנרשם בשער הספר), כולל תורות מהבעש"ט, הה"מ ממעזריטש, הרמ"מ מפרימישלאן ורי"ם מיאמפלט, נסדר על ידי הר' שמואל ב"ר יודה ליב סג"ל. לבוב תקנ"ב. הקטע המובא כפנים נמצא שם דף ג, א.

[33] ) תהילים קיט, כד.

[34] ) מהיהודי הקדוש מפרשיסחא ובנו רבי יהושע אשר, עמ' מט, הע' א.

[35] ) להרה"ק מקאמרנא (ירושלים תשמ"ב), על מסכת אבות פרק ה. אות כב.

[36] ) אבות ה, כא.

אולם ממה שהובא בספר שפתי צדיקים[37] על הבעש"ט נראה לכאורה, שענין זה הוא גם בפתיחת הספר גרידא (ללא לימוד). וז"ל : "ושמעתי בשם הרב הצדיק וכו' מקאזניץ ז"ל, [על מה שאמרו רז"ל[38]] 'דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים' כי בבית ראשון ידעו על פי אורים ותומים, ובבית שני על פי בת קול[39]. וזהו 'דע מה למעלה ממך' - היינו בימים קדמונים, הי' 'עין רואה' באורים ותומים, וזהו בבית ראשון. 'ואוזן שומעת' בבת קול, וזה בבית שני. וכעת בגלות המר יכול הצדיק לראות הכל במה שכתוב בספר, וזהו 'וכל מעשיך - בספר נכתבים', עכ"ל הקדוש. וזהו על דרך שאמר הרב [ה]אלוקי וכו' הבעש"ט ז"ל, כי בפתיחת הספר יכול הצדיק לפעול כל משאלותיו, וכעין נבואה".

עוד יש להעיר מדברי כ"ק אדמו"ר בשיחת קודש משנת תשט"ו[40], שהנהגה זו של פתרון שאלה על ידי פתיחת ספר היא הנהגה השייכת במיוחד לאנשי סגולה, היינו לכאלה שכל עניניהם מתאימים לענינים שלמעלה. וז"ל (בתרגום חפשי מאידיש): "לכן מספרים סיפורים מהבעש"ט ומצדיקים שאחריו, שפעמים הי' דרכם שכשבאו לשאול בעצתם היו פותחים ספר ומתוכו היו עונים בעניני עתידות. והביאור בזה, שהם ראו את הענין כפי שהוא בשורשו בתורה, ומכחו הם ידעו את כל פרטיו העתידים להשתלשל בעולם.

"ומבואר באחרונים, שזהו על דרך סיפור הגמרא אודות תנאים ואמוראים ששאלו תינוק 'פסוק לי פסוקיך' ועל פי זה קבעו הנהגתם בפועל. למרות שהתינוק [בשכלו האנושי] לא ידע מאומה, אלא שמלמעלה זימנו לפיו את הפסוק המתאים לענין זה. ועל דרך זה הוא בנוגע להנהגה לפתוח ספר ולדון על פי מה שרואים במקום שהספר נפתח.

"בודאי מדובר אודות יהודי שכל עניניו מתאימים לענינים כפי שהם מלמעלה [כנראה הכוונה, שכל הנהגתו בחיי היום-יום מכוונת על פי רצון העליון], והוא יכול להיות בטוח שבמה שהספר נפתח לו במקום מסוים טמונה הוראה מלמעלה". ויש לציין כי התייחסות זו מתאימה עם המובא לעיל בשם איגרא דפרקא, נוצר חסד ועוד שהנהגה זו לאמיתתה תלוי' בלימוד תורה לשמה, עבודת הצדיק וכו'. ומכל מקום אין זה סותר את המובא לעיל (אות א) מספר תורת מנחם התוועדויות תשמ"ט שהנהגה כזו - בכללות - שייכת גם לאנשים פשוטים"[41].

------------------------------------

[37] ) להרה"ק ר' פנחס מרינאוויץ (ירושלים תשנ"ז). פרשה בהך עמ' רכד. וראה בספר כתר היהודי הנ"ל שם.

[38] ) אבות ב. א.

[39] ) יומא כא. ב.

[40] ) י"ט כסלו. אות כא.

[41] ) וז"ל ההנחה באידיש, כפי שנדפסה בשיחית קידש תשט"י שם: "א ודאי רעדט מען דאס וועגען אזא אידן וואס כל עניניו זיינען מתאים אזוי ווי עס איז מלמעלה, ער קאן זיין בטוח אז דאס וואס עס האט זיך אים אויפגעמישט איז דאס א הוראה מלמעלה". ומשמע שאצל בעל מדרגה ענין זה הוא בבטחון גמור כי הוא "רואה" בתורה אור את הדברים כפי שהם לאמיתתם למעלה, ואילו אצל אנשים פשוטים ונשים ענין זה אינו בבטחון גמור ובבהירות כל כך, ומכל מקום ביחד עם זה, גם אינו מופרך. וראה עוד לעיל הע' ".