תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול 

כ' טבת (ד'תתקס"ה) - הילולת הרמב"ם

רבי משה בן מיימון (הרמב"ם) המכונה "הנשר הגדול" נולד בי"ד ניסן שנת ד'תתצ"ה בעיר קורדובה (ספרד).

בגיל 16 כתב את חיבורו "ביאור מילות ההגיון" ואת "איגרת השמד".

בעקבות רדיפות נגד היהודים בספרד המוסלמית, עקרה משפחתו לפאס (מרוקו) בהיות הרמב"ם בגיל 22 לערך.

בגיל 23 החל בכתיבת "פירוש המשניות" בלשון הערבית וסיימו בגיל 30 (הרשב"א דאג שיתורגם ללשון הקודש). לספרו "מורה נבוכים" התנגדו גדולי הדור.

בעקבות התגברות הקנאות המוסלמית ורצונו של מלך מרוקו להמית את היהודים, משפחת הרמב"ם המשיכה בנדודיה. בשנת ד'תתקכ"ה הגיעה לארץ ישראל דרך עכו בה שהו פרק זמן קצר, המשיכו תוך הסתכנות לירושלים ומשם לחברון. קשיי המחיה בארץ וסכנת התפשטות הקראות במצרים, בה ישבה קהילה יהודית גדולה, הניעו את הרמב"ם לצאת למצרים ושם נשא אישה ממשפחה מיוחסת.

עסק במדע ורפואה, מונה כרופאו האישי של מלך מצרים, צלאח-א-דין ונודע כגדול הרופאים בתקופתו.

בשנת ד'תתקל"א חיבר את "אגרת תימן".

בעקבות מציאתו ביום כ"ח אייר ספר תורה שהיה מיוחס לעזרא הסופר, השווה את נוסח הספר עם ספר שהיה ברשותו קודם לכן, ומצא כי הם זהים לחלוטין! מאז נהג לחגוג יום זה כיום שמחה.

בהיותו בן 51 נולד בנו ר' אברהם, אשר נתמנה במקומו לנגיד על יהודי מצרים ולרופא המלך.

לפני פטירתו ביקש הרמב"ם מתלמידיו שיקברוהו בארץ ישראל.

הסתלק בליל שני שנת ד'תתקס"ה במצרים. תלמידיו קיימו את רצונו - ארונו הונח על מרכבה מפוארת הרתומה לששה סוסים שמלך מצרים השאיל להם והלכו אחר הארון עד שהגיעו לארץ ישראל. אז הצטרפו אליהם יהודי הארץ ולפתע עלתה השאלה היכן לקבור אותו. יהודי ירושלים טענו כי בעירם ראוי לקבור את הרמב"ם, אך יהודי טבריה טענו כי עליו להיקבר בסמוך לקרובי משפחתו. תוך כדי וויכוח הופיע חבורת שודדים והסוסים עם ארונו של הרמב"ם החלו לדהור לכיוון טבריה עד למקום קבורתו כיום.

אמרו עליו: "ממשה עד משה לא קם כמשה"!

לפני למעלה מעשרים שנה, פתח הרבי שליט"א מלך המשיח במבצע מיוחד ללימוד ספר הרמב"ם - היד החזקה, מידי יום לפי חלוקה של מסלולים שונים.

כ"'ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א תמיד נוהג ביום זה להזכיר אודות לימוד ספרו של הרמב"ם - היד החזקה - בו הוא כולל את כל הלכות התורה, באופן השוה לכל נפש: שלשה פרקים ליום, פרק אחד ליום או ספר המצוות.