תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול 

חודש תמוז

שמות החודש

בתורה נקרא חודש זה בשם החודש הרביעי, כאשר השם תמוז נזכר בנבואת ירמיהו. בדורנו זכה החודש לשם "חודש הגאולה".

השמות השונים שיש לחודש, כולל השמות שעלו עימהם מבבל , מבטאים היבטים שונים של מהות החודש, כפי הידוע ששמו של דבר, "אשר יקראו לו בלשון הקודש", מבטא את תוכנו ומהותו. שמות אלה מכילים גם הוראות בעבודת ה', המיוחדות לחודש זה.

החודש הרביעי

ב??ע?ש??ת??י ע?ש??ר?ה ש??נ?ה ל?צ?ד?ק?י??הו? ב??ח?ד?ש? ה?ר?ב?יע?י ב??ת?ש??ע?ה ל?ח?ד?ש? ה?ב?ק?ע?ה ה?ע?יר:

(ירמיהו לט, ב)

ב??ח?ד?ש? ה?ר?ב?יע?י ב??ת?ש??ע?ה ל?ח?ד?ש? ו?י??ח?ז?ק ה?ר?ע?ב ב??ע?יר ו?ל?א ה?י?ה ל?ח?ם ל?ע?ם ה?א?ר?ץ: ו?ת??ב??ק?ע ה?ע?יר ..

(ירמיהו נב, ו)

תניא, אמר רבי שמעון..(ירמיהו נב) בחודש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים.

(ר"ה יח, ב)

בחודש הרביעי – עבודה בכח עצמו

כבר דובר כמה פעמים , על כך שתוכנו של חודש תמוז.. מרומז בשמו של החודש בתורה שבכתב - חודש הרביעי (על פי סדרו בהחדשים - לאחר החודש הראשון, חודש ניסן) :

חודש הרביעי בא לאחר ובהמשך לחודש השלישי (חודש סיון), החודש של מתן תורה ["אוריאן תליתאי כו' בירחא תליתאי" ]. ההבדל בכללות ביניהם הוא : מתן תורה בחודש השלישי הוא השפעה מהקב"ה לבנ"י מלמעלה

- הקב"ה נותן לבנ"י תורה ומצוות, מורה-הדרך המדריך את היהודי כיצד להתנהג בחייו היום-יומיים; משא"כ בחודש הרביעי (החודש שלאחר מ"ת) מתחילה בעיקר העבודה (דקבלת התורה -) של בנ"י בכח עצמם, עבודת התחתון והמקבל בעולם, ע"י קיום התורה והמצוות בפועל ע"פ ההוראות (ל' תורה) שקיבלו קודם לכן במ"ת.

החילוק מרומז גם במספר החדשים שלישי ורביעי: הגמרא אומרת "גימ"ל דל"ת - גמול דלים", ז. א. שהגימ"ל מרמז על המשפיע מלמעלה (גומל), והדל"ת - על המקבל למטה ("דל"). וכך גם בנוגע למספרים ג' וד' - כידוע ששלישי רומז על ההשפעה מלמעלה (הנחלקת לשלש דרגות), וכאשר ההשפעה יורדת למקבל, נוספת דרגא רביעית (כלי ושטח המקבל) וכפי שזה נחלק בכללות סדר ההשתלשלות - ג' העולמות אצילות בריאה ויצירה (כולם - בחי' המשפיע), ולאחר מכן עולם הרביעי - עולם העשי' (בחי' המקבל).

ועד"ז הוא ההבדל בין חודש השלישי וחודש הרביעי : מתן תורה בחודש השלישי הוא ענין ה"גמול" ונתינת התורה והמצוות מלמעלה; וחודש הרביעי הוא בדרגת "דל", שמקבל ההשפעה ממתן תורה בחודש השלישי, העבודה ע"פ הוראות התורה.

ולמרות שעבודתם של יהודים בעולם (בחודש הרביעי) היא ירידה לגבי הגילוי מלמעלה (בחודש השלישי) – הרי שלימות ההשפעה מלמעלה היא דווקא כאשר היא יורדת למטה, עד שהיא מתקבלת אצל ובהמקבל, ואדרבה : דווקא ע"י הירידה למטה נפעלת שלימות הכוונה של נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתתים , ונפעלת השלימות של מתן תורה - שהיא תומשך ותחדור בקרב האדם למטה, ועד - כל העולם.

וכשם שהוא בעולמות: אף שעולם העשי' הוא העולם הנמוך ביותר, ומובדל משאר שלושת העולמות בהפסק - "אף עשיתיו" , הרי שלימות ההשפעה של העולמות העליונים היא דוקא כשהיא באה בעולם העשי', עולם הזה הגשמי, תחתון שאין תחתון למטה ממנו - דוקא בעולם העשי' נעשית הדירה לו יתברך בתחתונים.

(משיחות ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשמ"ט, התוועדויות כרך ג', ע' 405 ואילך)

חודש תמוז

ו?י??ב?א א?ת?י א?ל פ??ת?ח ש??ע?ר ב??ית י?י א?ש??ר א?ל ה?צ??פו?נ?ה ו?ה?נ??ה ש??ם ה?נ??ש??ים י?ש??בו?ת מ?ב?כ?ו?ת א?ת ה?ת??מ?ו?ז:

(יחזקאל ח, יד)

מבכות את התמוז - יש מפרשים כי מבכות הוא כנוי רוצה לומר משמחות את התמוז בירח תמוז היו עושים חג לעכו"ם והיו הנשים באות לשמחו

(רד"ק לפסוק הנ"ל)

תוקף חום ה"שמש הוי'"

ידוע שהשם "תמוז" מופיע בתנ"ך בתור שם של ע"ז - "הנשים יושבות מבכות את התמוז . ומה שבנ"י משתמשים בשם זה בתור שם לחודש מסויים - הרי זה משום שעוד לפני שהתחילו להשתמש בשם זה באופן בלתי-רצוי (היפך המציאות, האמת והקדושה) השתמשו בני ישראל בשם זה בתור שם החודש, שבזה מרומז גודל העילוי שבתקופה זו (תקופת תמוז), שאז מאיר בגילוי ובתוקף כללות הענין ד"שמש (ומגן) הוי' (אלקים)", ולכן, לא נשתנה שמו של החודש גם לאחרי שהתחילו לקרוא לע"ז בשם זה. וע"ד מארז"ל "יאבד עולמו מפני השוטים" (בתמי').

ועפ"ז מובן שהנקודה הפנימית דחודש תמוז היא - גילוי ותוקף חום השמש ד"שמש הוי'", וענין זה נשאר גם כאשר בא שבעה עשר בתמוז.

וזהו גם מה שימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז הם לפני שבעה עשר בתמוז (שאז מתחילים הימים שאודותם מקווים ומבקשים (ובודאי שפועלים זאת) שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה) - כי העילוי דימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז שלפני י"ז בתמוז מבטל את הענין הבלתי-רצוי די"ז תמוז.

(שיחת יום ג' פ' פינחס, ט"ו תמוז ה'תשמ"ב. ע' 6- 1865.

חודש הגאולה

"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה.. היום שנים- עשר לחודש תמוז הוא יום גאולת עוסקי הרבצת תורה.."

(ממכתב אדמו"ר הריי"צ בעל הגאולה די"ב-י"ג תמוז,

מיום א' ט"ו סיון תרפ"ח) .

החלה ה"טעימה" מהגאולה האמיתית והשלימה

העילוי של חודש הרביעי נתגלה עוד יותר בדורות האחרונים - ע"י הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ב- י"ג תמוז (דהתחלתה - בג' תמוז ) שעשתה (הפכה) את החודש כולו ל"חודש הגאולה" :

המאסר בא בגלל חושך הגלות (אשר החל (ברמז) בשבעה עשר בתמוז עוד בזמן שביהמ"ק קיים), ובפרט במדינה ההיא, בימים ההם עוד קודם ע"י המאסר, מאסר באופן הקשה ביותר, הקשור עם יסורים ועינויים, ועד להחלטת הממשלה ההיא דהיפך החיים ר"ל ;

ודוקא ע"י הירידה (לפי שעה) נפעל (לא רק השחרור של בעל המאסר והגאולה למצב כפי שהי' קודם המאסר, אלא) עילוי נעלה [ועד שלאחר זמן - ראו בשכל ובעיני בשר איך שמהלך הדברים של המאסר הי' בפנימיות - בשביל העילוי] :

הגאולה (והמס"נ של בעל הגאולה אשר באה בגלוי ע"י המאסר) פעלה שגם מצד המקבל, מצד תחתונים , יהי' קל יותר לקיים תורה ומצוות, הגאולה הכניסה גאולה ותוקף אצל כל יהודי בכל עניני תורה ומצוות שיוכלו לקיימם בלי מניעות ועיכובים (דעולם),

כידוע דברי בעל הגאולה שכותב , ש"לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה כו'", אשר זה כולל את כל הסוגים שבבני ישראל, כל בנ"י

ונוסף לזה שהגאולה הקלה על עבודת היהודים (המקבל) - נוסף עי"ז בפשטות בהפעולות דהרבצת התורה וחיזוק הדת, וכפי שרואים בפועל שלאחר הגאולה נתחזקה ונתרחבה, ועד שלא בערך, העבודה דהרבצת התורה וחיזוק היהדות והפצת המעינות חוצה, ועד לאופן אחר לגמרי ונעלה יותר, ועד להגיע בכל קצוי תבל, ובאופן דפעולה נמשכת - מוסיף והולך (כדלקמן).

ויתירה מזה (למדובר פעם בארוכה ): היית שהדור (של בעל הגאולה) הינו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה, הרי גאולתו היא השלב האחרון בהגאולה, בתור הכנה להגאולה האמיתית והשלימה [כידוע שכל ענין של גאולה (אפילו גאולה ש"לאו גאולה דגלות היא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו כו"', הרי זה קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה (מן הגלות), עאכו"כ גאולה של נשיא בישראל בענינים דהרבצת התורה והפצת היהדות והמעינות חוצה, שמביאה את הגאולה],

ועד שבדור זה בכלל ובהגאולה במיוחד - מתחילה ה"טעימה" (טועמי' חיים זכו) מהגאולה העתידה, כולל גם - להרגיש איך שהפנימיות דהירידה, כולל דצום הרביעי – היא ענין נעלה, ועד מעין הגילוי דלע"ל כשצום הרביעי יהפך לששון ולשמחה עי"ז שקודם צום הרביעי באה הגאולה, אשר פועלת ומגלה שכל החודש הוא "חודש הגאולה" .

(משיחות ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשמ"ט, התוועדויות כרך ג', ע' 407 ואילך)

צירוף שם הוי' לחודש תמוז

הוה"י

י"ב צירופי הוי'

לכל ראש חודש ישנו ענין מיוחד לגבי שאר החודשים (נוסף על הצד השוה עם כל שאר ראשי חדשים – "ראשי חדשים לעמך נתת"). כמבואר בכתבי האריז"ל שי"ב חודשי השנה הם כנגד י"ב צירופי שם הוי', היינו שבכל חודש ישנו צירוף שם הוי' המיוחד לחודש זה, ומזה מובן שבכל חודש ישנו חיות בפני עצמו – בהתאם לצירוף שם הוי', הוי' מלשון מהוה מחי'ה ומקיים וכו'.

(התוועדויות, ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון ה'תשד"מ, התוועדויות כרך א', ע' 394)

וכל זה איננו שווה לי

ע"פ כתבי האריז"ל צירוף שם הוי' של חודש תמוז הוא - ה-ו-ה-י (וצירוף שם אהי"ה הוא היה"א) ונרמז בפסוק:

"וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך" .

מזל החודש

בכל חודש ישנו ענין מיוחד – חידוש – השייך לחודש זה .. כמודגש גם בעניין י"ב מזלות שברקיע, כנגד י"ב חדשים, שלכל חודש וחודש יש מזל מיוחד וכו'.

(ש"פ ראה, אדר"ח אלול ה'תשמ"ח, התוועדויות ע' 211)

מזל סרטן

מזלו של חודש תמוז הוא סרטן .

תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן הריני מפיל גורלות..חזר ובדק מזלות ..סרטן נמצא בו זכות משה שהוא דומה כסרטן שהוא במים כך הוא היה במים.

(אסתר רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה יא בחדש הראשון)

[..] למה [לא] חרב הבית לא בחודש הראשון ולא בחודש השני ולא בשלישי ולא ברביעי אלא בה', אלא ביקש (להחריבן) [להחריבו] בראשון עמדה זכותו של יצחק.. בשני עמדה זכותו של אברהם.. בקש להחריבו בשלישי עמדה זכותו של יעקב...ביקש להחריבו ברביעי עמדה זכותו של משה, אמר רבון העולמים הסרטן הזה אינו חי אלא מן המים ואני נמלטתי מן המים.

(פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כז ד"ה דבר אחר וימלך)

זכות החודש

בתמוז זכות הארץ

תני כשאמר המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן הריני מפיל גורלות ... התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח, באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו, בסיון זכות התורה, בתמוז זכות הארץ

(אסתר רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה יא בחדש הראשון)

בתמוז זכות הארץ – דאי' בסדר עולם רבה פ' י"א מלחמתה של יריחו ושל עי ושל גבעון היו בתוך ג' חדשים בשלשה בתמוז ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש עכ"ל. וזה היה עיקר כיבוש א"י ששם נהרגו ממלכי ארץ ישראל רבים כדכתיב שם. וגם נתפרסם אז שם יהושע ונפל פחדו על הנשארים ונמס לבבם ולא יכלו עוד לעמוד נגדו והוה כאילו נכבש אז כל א"י".

(פירוש עץ יוסף לאסתר רבה (וילנא) פרשה ז ד"ה יא בחדש הראשון)

ש??ב?ט החודש - יהודה

"ידוע שלכל חודש יש צירוף שם הוי' בפני עצמו, מזל בפני עצמו, שבט בפני עצמו וכו', ובהתאם לזה – עבודה פרטית המיוחדת שחודש זה". (ש"פ תרומה, ה'תשד"מ, התוועדויות ע' 1017)

ידוע שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים, ולכמה דעות – הסדר הוא כסדר תולדותם של השבטים.

(משיחות ש"פ וארא, ר"ח שבט ה'תשמ"ו, התוועדויות כרך ב', ע' 381)

והנה עפ"י סדר זה, שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים עפ"י סדר תולדותם , נמצא שחודש תמוז, אשר הוא "החודש הרביעי" הוא כנגד שבט יהודה .

כל ישראל מלכים

..ענינו הפרטי של כל שבט ושבט שייך גם לכל השבטים, כמ"ש "איש אשר כברכתו ברך אותם", שנוסף על הברכה המיוחדת לכל שבט שבט ("איש גו' כברכתו"), "כללן כולם בכל הברכות" , ("ברך אותם", לשון רבים).

ולדוגמא: ענינו של שבט יהודה, מלך בשבטים - ש"כל ישראל (בני ) מלכים הם" , כמודגש בשבת ויו"ט שכל בנ"י לובשים בגדים מיוחדים, ע"ד ובדוגמת בגדי מלכות..., וכיו"ב בכל י"ב השבטים, "שבטי י-ה" , שענינם שייך לכאו"א מישראל.

(ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תנש"א, התוועדויות כרך ב',

בהשלמות לס"ט, יום רביעי דחנוכה - נשיא לבני ראובן, "בכור ישראל, ע' -68-9)

מעשה גדול בין יהודה ליוסף

והענין הוא , דהנה החילוק בין יוסף ויהודה יובן מהשמות (יוסף ויהודה) עצמם, דיהודה הוא מלשון הודאה ויוסף הוא מלשון הוספה כמפורש בקרא. ובכחות הנפש הוא החילוק בין כח העשי' שבאדם לכח השכל שבו.

דהנה הכח הקשור עם הודאה [בבני אדם בכלל (מין המדבר), ועאכו"כ בבני ישראל (חלק אלוקה ממעל ממש )] הוא כח המעשה, דכדי שתהי" פעולה בכח העשי", צ"ל הודאה וכפי'.

שהרי ענין ההודאה בפשטות הוא שמודה לדבר מסויים אף שאינו מובן בשכלו או יתר על כן שהוא היפך שכלו . דענין זה הוא בכח העשי' בפועל, כי כאשר האדם עושה מעשה הרי הוא מוריד רצונו ושכלו כו' עד שבא למעשה זה, וירידה זו (בכל אדם, ובפרט בישראל כנ"ל) היא ירידה לבירא עמיקתא, ולכן צ"ל אצלו הודאה וכפי' וכו' (וע"ד ירידת הנשמה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, שירידה זו היא בדרך כפי' וכמאמר על כרחך אתה חי).

אמנם ענין ההוספה הוא היפך זה. כי הוספה מורה שהענין לא רק מתקבל (לייגט זיך א?פ?) בשכלו, אלא עוד זאת שמוסיף עי"ז בחכמה ושכל, ובפרט כשישנה הוספה אחר הוספה. דזהו ענין חכמה ושכל אמיתיים. ובכחות האדם הוא כח הבינה שבו, הנק' רחובות הנהר , שהוא באופן דמוסיף והולך ומוסיף, מוליד עוד עניני שכל והסברה, דזהו אמיתית כוונת הפלפול והשקו"ט וכו'. ומובן, שזה הוא ההיפך מענין דכפי' והודאה (על כרחך), כי במין המדבר בכלל ובפרט בישראל, השכל הוא דבר המתקבל (לייגט זיך שפ), עד שמוסיף בזה וכו'.

* * *

לימוד התורה – קיום המצוות

והנה ב' ענינים אלה בכללות עבודת האדם הם ב' הענינים (ב' אופני העבודה) דלימוד התורה וקיום המצוות. דענינה של תורה הוא דאורייתא וקוב"ה כולא חד , וכדאיתא בתניא שע"י לימוד התורה האדם הלומד מתאחד עם נותן התורה ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל, ובכל עולם שלומד את התורה, הנה ע"י הלימוד מגיע אל התורה כפי שהיא לאמיתתה ופנימיותה בעולם זה. ומובן, שכיון שע"י לימוד התורה מגיעים לעילוי זה, הרי יש לאדם הלומד תענוג (געשמא?ק) בדבר.

אמנם ענין קיום המצוות הוא בכח העשי' דוקא, שהרי קיום המצוות הוא בדברים גשמיים , דברים שהם מחוץ לאדם עצמו (ס'איז ניט ער), ובשביל זה צ"ל עשי' מלשון כפי' (והודאה), שירד ממדריגתו, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, היינו מכח השכל והמוחין שבו אל כח העשי' שבאדם עצמו אין תחתון למטה ממנה. וכמובא בכמה דרושים , שכח העשי' ישנו גם בבהמה (סוג החי), ובכח זה משתווה סוג המדבר עם סוג החי. דירידה זו היא ע"י כפי' והודאה.

וזהו גם מה שבמצות לימוד התורה, הנה ע"פ תורה צריך להיות חיות ותענוג (געשמא?ק) בלימוד התורה, וקיום המצוות עיקרו הוא ע"י קבלת עול דוקא, ועול עיקרו שייך בבהמה. והם ב' הענינים דיוסף (תורה) ויהודה (מצוות).

* * *

תלמוד גדול – שיש בו גם מעשה

והנה בב' אופני עבודה אלה דתורה ומצוות (תלמוד ומעשה) יש שקו"ט בגמרא מי מהם גדול. וכמובא בהמאמר שם , דאיפליגו בזה, חד אמר תלמוד גדול וחד אמר מעשה גדול. ומלשון הגמרא מובן, שכשהשוו המעלות דתלמוד ומעשה כשלעצמן, לא הכריעו איזה מהן גדול.

דמעלת התלמוד הוא ענין התענוג שבו (כנ"ל), ויש מעלה במעשה שאין בתלמוד, ענין האתכפיא :, שזהו חידוש שעושה דבר שהוא היפך טבעו ועונג שלו. והיינו, שגם לולא הענין דקבלת עול מלכות שמים (שלמעלה), הרי יש חידוש בעצם הענין מה שהאדם יכול לעשות גם דבר שהוא היפך טבעו ועונג שלו.

ולבסוף נמנו וגמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה, הרי אין זה משום שתלמוד (תענוג) מצ"ע הוא למעלה ממעשה (כפי), אלא משום שיש בתלמוד גם מעלת המעשה, שמביא לידי מעשה. שכדי לידע את המעשה אשר יעשה צ"ל תלמוד לפנ"ז.

ויש להוסיף בזה, שבתלמוד עצמו ישנה גם המעלה שבמעשה שהיא הכפי'. כי לאחרי שלומד תורה בתכלית השלימות מצד התענוג שלו ורחובות הנהר שלו והשמחה שלו, הנה אח"כ מגיע לדרגא נעלית יותר, שלומד מצד כפי' והודאה, שמבטל כל מציאותו ולומד מחמת קבלת עול.

* * *

שלימות העבודה למעלה מתענוג

אמנם כ"ז הוא רק בזמן הזה, אבל לע"ל יהי' מעשה גדול :. והענין הוא, דהנה לע"ל כתיב : ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ולכן תהי' אז העבודה רק בעליות מחיל אל חיל בטוב עצמו ובקדושה גופא , ושלימות העילוי הוא שהעבודה תהי' למעלה גם מבחי' התענוג, כ"א עבודת ה' מתוך קבלת עול, למלא רצונו של הקב"ה, ועוד, כי בזמן הזה עדיין נמצאים במיצרים וגבולים דקדושה, וישנם גדרים של מעלות וכו', ואומרים דיש מעלה במעשה ויש מעלה בתלמוד, אבל לע"ל שתהי' יציאה מכל המיצרים וגבולים, הנה אז אין שייך לומר מעלות, אלא רק אמיתית העבודה, שעובדים את ה' בקבלת עול בלי שום פניות, גם לא פניות דקדושה.

וי"ל הביאור בזה בנגלה ע"פ מ"ש הרמב"ם ששלימות עבודת האדם היא העבודה מאהבה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו :, והיינו העבודה בלי שום פניות, וכמ"ש הרמב"ם שם : שהעבידה צ"ל אפילו לא בשביל הפני' שאזכה לחיי עוה"ב. ושלימות זו תהי' לע"ל (בימית המשיח). וזהו שלע"ל מעשה גדול, מעלת הכפי' וקבלת עול שלמעלה מכל כוחות האדם. וי"ל דזה נרמז במ"ש הרמב"ם שצ"ל העבודה גם לא ע"מ שיזכה לחיי עוה"ב, דענין עולם הבא הוא ענין התורה (כמבואר בכ"מ :), והעבודה בשלימות היא למעלה מזה.

(אחרון של פסח, ה'תשמ"ו, ספר המאמרים מלוקט, כרך ב, ע' 221)

הנקודה החודשית חמימות דקדושה

ענינו המיוחד של חודש תמוז - שבו היא תקופת החום, כמאמר "חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי"', שבשאר התקופות לא מתייחס ענין הקרירות לחמור דוקא, שהרי יתכן שהקרירות היא מצד העדר תוקף החום, ורק בתקופת תמוז, תקופת החום, מתייחס הקרירות ל"חמור" דוקא, שהקרירות שלו ("קרירא לי"') בזמן של תוקף החום, היא, הוראה על החומריות ("חמרא").

וענינו בעבודה הרוחנית - כדכתיב "כי שמש ומגן הוי' אלקים", ובתקופת תמוז הוא תוקף החום ד"שמש הוי"'.

והענין בזה :

ענין החום הוא מעלה בעבודה, כדאי' בספרי מוסר וחסידות שכל הענינים דעבודת ה' צריכים להיות בחמימות דוקא.

ויתירה מזה: ע"פ הידוע שתכלית הבריאה היא בשביל ישראל, כמאמר "בראשית, בשביל ישראל שנק' ראשית", ובישראל גופא הוא בשביל ענין התורה שבישראל ("בשביל התורה ובשביל ישראל"), היינו, שתכלית הבריאה היא כדי שישראל.יקיימו את התורה, וכדאי' במס' ברכות "כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה", ועד"ז במס' קדושין ש"הם לא נבראו אלא לשמשני, ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני" - מובן, שגם ענין החום שנברא בעולם בשביל התורה וישראל עיקרו הוא בעניני תורה ועבודה.

ואף שלכאורה גם הקרירות הוא נברא שתכליתו להביא תועלת בעבודה - יש הפרש בין קרירות לחמימות, שחמימות היא מציאות חיובית, שבאה מצד החיות דוקא, משא"כ הקרירות שמציאותה הוא העדר, שבהעדר החיות והתנועה ממילא נעשה קרירות, וכיון שמציאותה הוא רק העדר, אינו שייך לומר שתכלית בריאתה הוא בשביל התורה, כיון שאינה בריאה, משא"כ בחמימות כנ"ל.

ולהוסיף, שלאמיתתו של דבר הוצרך להיות ענין החיות והחמימות בקדושה דוקא , והטעם שיש חיות וחמימות גם בעניני העולם, הוא, כדי שיהי' ענין הבחירה, שהרי, אם הי' ענין החיות והחמימות רק בקדושה, לא היה ענין הבחירה, ולכן הוצרך להיות חיות וחמימות גם בשאר ענינים. ..ומזה מובן גם בנוגע לענין החמימות – ששייכותה בעניני העולם אינה אלא בשביל הבחירה, אבל עיקרה הוא בקדושה דוקא.

(ש"פ שלח, ה'שי"ת, התוועדויות כרך א', ע' 109 ואילך).