תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול 

חודש סיון

שמות החודש

בתורה נקרא חודש זה בשם החודש השלישי, כאשר השם סיון הינו משמות החדשים שעלו בידם מבבל, ונזכר לראשונה במגילת אסתר.

השמות השונים שיש לחודש, כולל השמות שעלו עימהם מבבל , מבטאים היבטים שונים של מהות החודש, כפי הידוע ששמו של דבר, "אשר יקראו לו בלשון הקודש", מבטא את תוכנו ומהותו. שמות אלה מכילים גם הוראות בעבודת ה', המיוחדות לחודש זה .

החודש השלישי

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני:

(שמות יט, א)

ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים

(אסתר ח, ט)

מתן תורה והמספר שלוש

דובר כמ"פ הטעם מדוע מ"ת קשור עם המספר (וענין) דשלשה – הן בנוגע לזמן מ"ת: "בחודש השלישי" (כלשון הכתוב ), ובלשון חז"ל "ירחא תליתאי", והן בנוגע לתורה בכלל "(בריך רחמנא דיהב) אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי בירחא תליתאי" - כי המספר דשלשה מורה על התוכן וחידוש דמ"ת: לעשות שלום ואחדות בין אלקות כביכול והעולם .

החילוק בין התוכן המרומז ב"אחד", "שני" ו"שלישי" הוא :

"אחד" מדגיש שיש מלכתחילה רק דבר אחד. וכלשון חז"ל בנוגע ל"יום אחד" דמעשה בראשית - "הקב"ה יחיד בעולמו" ;

"שני" מורה על התחלקות, היפך האחדות, כמרז"ל על יום שני דמעשה בראשית - שבו נברא מחלוקת (ולכן לא נאמר בו "כי טוב") .

החידוש ד"שלישי" הוא – שהוא מאחד ה"שנים". ועי"ז ניתוסף עילוי בהאחדות (אפילו לגבי האחדות ד"אחד") - ש"הוכפל בו כי טוב" (כפי שהי' ביום השלישי דמעשה בראשית, מצד זה שעושה שלום בההתחלקות שנברא ביום שני עם האחד) : מצד "אחד" לבד, הגם שמורה על אחדות, הרי זו אחדות שבאה קודם שיש עוד מציאות (ענין ההתחלקות), במילא אין זה עדיין אחדות בשלימות, כי אי אפשר לדעת מה יהי' כאשר תהי' עוד מציאות ; החידוש דשלישי הוא, שגם במקום של התחלקות - נעשה התאחדות, ואז רואים שזוהי אחדות אמיתית.

וע"ד מחז"ל "שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". החידוש ד"הכתוב השלישי" המכריע הוא, לא שפוסק כמו פסוק אחד ושולל את השני, אלא ששני הכתובים (שמצ"ע מכחישים זה את זה באמת ) מתאימים ביחד (ביניהם) לפי ה"הכרעה" ד"הכתוב השלישי". ולכן "הלכה כדברי המכריע" , כי ההכרעה דהדעה השלישית (אינה מתבטאת בכך שהיא "מסכים לאחת מב' הדיעות", אלא בזה שהסברא היא) "כולל ב' הדיעות ושניהם מסכימים לדעת המכריע" .

הענין בעבודת ה' : הקב"ה הוא ה' אחד. כפי שזה הי' בגלוי ביום אחד דמעשה בראשית. אמנם רצה הקב"ה שיהי' דירה לו יתברך בתחתונים - עי"ז שנברא מציאות דעולם, עולם מלשון העלם והסתר, שבגלוי נראה כמציאות נפרדת מאלקות – תכלית ענין ההתחלקות (שני) - ויהודי ע"י עבודתו יהי' שותף להקב"ה במעשה בראשית ולאחד כביכול את העולם עם הקב"ה, לא ע"י ביטול מציאות העולם: אלא שהעולם מצד גדריו גופא יהי' דבר אחד עם אלקות, שעי"ז נפעל תכלית ושלימות ענין האחדות - שהעולם (בריות) ואלקות (שמים) שנבראו בהפסק בינתיים, נעשים לדבר אחד - הוכפל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות .

ועפ"ז מובן זה שמ"ת קשור עם ענינים דשלשה - כי "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" , ובכללות - שלום ואחדות בין העולם ואלקות:

לפני מ"ת היתה הגזירה ד"עליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה" - ההפסק וההתחלקות בין עליונים ותחתונים : במ"ת בטלה הגזירה, "ואני המתחיל", "וירד ה' על הר סיני" , ואז ניתן הכח שיהודי יעשה העולם הגשמי וכל עניניו ל"חפצא" של קדושה (כפי שיהי' בגלוי לעתיד לבוא). כמו"כ הוא גם בנוגע לתורה עצמה :

החידוש דמ"ת (לגבי תורה כפי שהיתה לפני זה אצל האבות וכו' ) הוא, שבמקום זה שמקום התורה יהי' למעלה ("חמודה גנוזה" של הקב"ה ) ונמצאת למטה רק לפי שעה באופן עראי, ניתנה כל התורה למטה בעוה"ז, באופן שדוקא שם הוא מקומה הקבוע (ו"לא בשמים היא" ), ובאופן נצחי.

(משיחת ש"פ אמור, ח' אייר ה'תשמ"ט. התוועדויות כרך ג', ע' 110- 111)

ויחן שם ישראל

ואכן מצינו במסכת שבת (בסוגיא דמ"ת) הדגשת מספר "שלישי" בקשר למתן תורה - "אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי"... וענין זה מודגש ביותר בקשר למאורע שאודותיו נזכר בתושב"כ השם "חודש השלישי" - "בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני גו' ויחן שם ישראל נגד ההר":

בפירוש הפסוק "ויחן שם ישראל", "ויחן" לשון יחיד - אמרו חז"ל : "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת". ומסיים במדרש שכאשר הקב"ה ראה שבני ישראל נמצאים בתנועה של אחדות - "ויחן" לשון יחיד - "אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני" .

(התוועדויות תשד"מ, משיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון ה'תשד"מ ע' 1779)

חודש סיון

ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים..

(אסתר ח, ט)

משמות החדשים שעלו מבבל

ויש לומר, שענין זה...מודגש עוד יותר בשם "סיון", כפי שנקרא - ע"פ "מנהג ישראל תורה היא" - בנוסח ד"ברכת החודש", בהתאם ל"שמות החדשים (ש)עלו בידם מבבל"

השם "(חודש ה)שלישי" מדגיש את תוקף המציאות דשני וראשון שלפניו, שכן, הסיבה לכך שהוא ה"שלישי" אינה אלא מפני שקדמוהו השני והראשון, ולכן, גם כשמכריע ביניהם - נשארת מציאותם כמקודם..

משא"כ השם "סיון" - הוא שם בפני עצמו, ענין בפני עצמו שאינו קשור עם הענינים שלפניו..

וביאור הענין בעומק יותר - בהקדם הדיוק בלשון חז"ל ש"שמות החדשים עלו בידם מבבל" : תוכן הענין ד"בבל" מודגש בשם עצמו - שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש - כמפורש בקרא : "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ", ענין של בלבול.

וזהו הקשר ד"בבל" עם ענין הגלות - שכן, ענינה של "בבל" מקדמת-דנא (עוד לפני יצי"מ ומתן-תורה כו') הוא ענין של בלבול, וזהו גם התוכן דמצב הגלות - מצב של אי-בהירות ובלבול כו'.

ולכאורה, נשאלת השאלה: למה עשה ה' ככה - שיהי' ענין של בלבול וגלות, "בלל ה"' ?!

ואף שענין זה הי' בתור עונש על החטא דרור הפלגה - עדיין אינו מובן : עונש ענינו תיקון על החטא , ולכאורה, איזה "תיקון" נעשה עי"ז ש"בלל ה"' ?! אדרבה : ע"י הבלבול נעשתה ירידה גדולה יותר?

והמענה לזה - שירידה זו היא צורך עלי', כלומר, שדוקא ע"י הירידה דבלבול וגלות באים לדרגא נעלית יותר שלא היו יכולים להגיע אלי' לולי ירידה זו, כיתרון האור מן החושך וכיתרון החכמה מן הסכלות .

ועפ"ז מובן הפירוש ד"שמות החדשים עלו בידם מבבל": "עלו בידם מבבל" (ולא נתחדשו בבבל או נתגלו בבבל וכיו"ב) – הוא מלשון עלי', ע"ד המבואר בדיוק לשון הרמב"ם : "אם יעלה על הדעת" , "אל יעלה על הלב" .

וזהו "עלו בידם מבבל" - שבגלל ירידת הגלות ("בבל") נעשה עילוי ("עלו") בשמות החדשים. ועילוי זה (בנוגע לחודש דידן) בא לידי ביטוי בכך - שלפנ"ז הי' שמו של החודש "חודש השלישי", שם המדגיש את תוקף מציאותם של השנים שקדמוהו; ואילו ע"י ירידת הגלות נפעל העילוי שנקרא בשם בפני עצמו.

(ש"פ בהר בחוקותי, מהבה"ח סיון תשמ"ה, התוועדויות כרך ד' ע' 2046 ואילך).

צירוף שם הוי' לחודש סיון

יוה"ה

י"ב צירופי הוי'

לכל ראש חודש ישנו ענין מיוחד לגבי שאר החודשים (נוסף על הצד השוה עם כל שאר ראשי חדשים – "ראשי חדשים לעמך נתת"). כמבואר בכתבי האריז"ל שי"ב חודשי השנה הם כנגד י"ב צירופי שם הוי', היינו שבכל חודש ישנו צירוף שם הוי' המיוחד לחודש זה, ומזה מובן שבכל חודש ישנו חיות בפני עצמו – בהתאם לצירוף שם הוי', הוי' מלשון מהוה מחי'ה ומקיים וכו'.

(התוועדויות, ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון ה'תשד"מ,

התוועדויות כרך א', ע' 394)

יתדותיו. ולצלע המשכן השנית

והנה ע"פ כתבי האריז"ל הרי שצירוף שם הוי' של חודש סיון הוא:

י-ו-ה-ה (וצרופי שם אהי"ה הוא איה"ה) ונרמז בפסוק: "ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידותיו ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש" .

מזל החודש

בכל חודש ישנו ענין מיוחד – חידוש – השייך לחודש זה .. כמודגש גם בעניין י"ב מזלות שברקיע, כנגד י"ב חדשים, שלכל חודש וחודש יש מזל מיוחד וכו'.

(ש"פ ראה, אדר"ח אלול ה'תשמ"ח, התוועדויות ע' 211)

מזל תאומים

מזלו של חודש סיון הוא תאומים .

"להעיר שמזל חודש סיון הוא תאומים "

ויהי רצון שיאיר המזל של כלל עם ישראל, והמזל של כל אחד ואחד מעם ישראל , עד אשר זה ירד ויתגלה בבניי, חיי ומזוניי רוויחי וכולם רויחי, גם בפשטות ממש, עדי הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

(לקוטי שיחות כ"ג ש"פ נשא, תש"מ, ע' 262. = תרגום חופשי)

לאדם נאה לשבח ולקלס

ולמה ניתנה תורה בסיון ולא בשאר ירחים, למה הדבר דומה למלך שעשה חופה לבתו ואמר אדם אחד מגדולי המלך נאה לה לבת המלך להרכיבה על הפיל כשהיא יושבת באפריון ולסלסלה בכל גדולי מלכות, ענה (אחד) [אחר] ואמר פיל גבוה ואין (לה) [לו] הדר (ויש לה) [ואין לו] יופי ונאה להרכיבה על הסוס ולהראות יופיה בכל גדולי המלכות, ענה אדם אחד פיל גבוה וסוס נאה ואין להם פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד (ולהרכיב) [ונאה להרכיבה] על כתיפים להראות את יופיה, כך הקב"ה לא נתן התורה לא בניסן ולא באייר מפני שמזל ניסן טלה ומזל אייר שור אין נאה להם לקלס ולשבח לכך נתן הקב"ה התורה בסיון מפני שמזל סיון תאומים ותאומים אדם הוא ואדם יש לו פה לדבר וידים לספוק ורגלים לרקוד.

(פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כ ד"ה [אמרה רוח הקדש)

לא ליתן לאומות העולם פתחון פה

בחדש השלישי . למה בחדש השלישי, שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר אילו נתן אף לנו את התורה היינו עושים אותה. אמ' להם הקב"ה, ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחדש השלישי.

(פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה יב ד"ה [כ] בחדש השלישי

וכן ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רעא)

שבט החודש - לוי

"ידוע שלכל חודש יש צירוף שם הוי' בפני עצמו, מזל בפני עצמו, שבט בפני עצמו וכו', ובהתאם לזה – עבודה פרטית המיוחדת לחודש זה".

(ש"פ תרומה, בדר"ח אד"ר ה'תשד"מ, התוועדויות ע' 1017)

ידוע שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים, ולכמה דעות – הסדר הוא כסדר תולדותם של השבטים.

(משיחות ש"פ וארא, ר"ח שבט ה'תשמ"ו, התוועדויות כרך ב', ע' 381)

והנה עפ"י סדר זה, שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים עפ"י סדר תולדותם , נמצא שחודש סיון (שמזלו תאומים), אשר הוא "החודש השלישי" הוא כנגד שבט לוי .

"וחודש סיון הוא החודש זמן קיום מצות הנזכרות לקט שכחה פאה תרומות מעשרות וחלה הם מצות הבית ומצות השדה ובסיון הוא קציר חיטים ... וגם פירות האילן אז נגמרים.. ובסוף סיון גם הענבים מתבכרים.. ובעבור שהתרומות ומעשרות ותרומת מעשר וחלה הם חלקם של כהנים והלוים הבאים משבט לוי ע"כ שבטו של החודש הוא לוי".

ובמדרש רבה שיר השירים דורשים הקרא שני שדיך כשני עפרים תאמי צבי' על משה ואהרן ששקולים הי' כתאמי צבי' שהם שקולים ומבני אהרון באו הכהנים ומבני משה הלוים ולכהנים וללוים נתונים המעשרות והמתנות הבאים בחודש זה ע"כ מזל החודש הוא תאומים על שמם".

(דבר יום ביומו, דרוש מה יפית לפני ר"ח סיון, מט, א-ב)

עניינו של שבט לוי

משיחות ש"פ עקב, כ"ח מנחם-אב ה'תש"נ,

ענינו המיוחד של לוי מפורש בשמו - כמפורש בקרא "ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי . . על כן קרא שמו לוי", שבזה נרמז גם החיבור ("ילוה") דהקב"ה ("אישי") עם כנס"י ("אלי") ומודגש יותר בתפקידו ועבודתו של שבט לוי - "וילוו עליך וישרתוך" , וכמ"ש בפרשתנו "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו גו' על כן לא הי' ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו גו"', שבשבט לוי מודגש ביותר החיבור ("ילוה") עם הקב"ה, "לעמוד לפני ה' לשרתו גו' ה' הוא נחלתו גו"' .

וענין זה שייך גם בעבודת כאו"א מישראל - כפס"ד הרמב"ם (לאחרי שמבאר ששבט לוי "הובדל לעבוד את ה' לשרתו כו'" ) "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש . . אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו הרי זה נתקדש קדש הקדשים, ויהי' ה' חלקו ונחלתו כו"', היינו, שבכחו וביכלתו של כאו"א מישראל להיות בדרגת שבט לוי, עד להדרגא הכי נעלית שבשבט לוי - דרגת כהן, ועד לדרגת כהן גדול , כמודגש בלשון הרמב"ם "הרי זה נתקדש קדש קדשים", שזוהי דרגת העבודה דכהן גדול שנאמר בו "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים".

* * *

ובפרטיות יותר - מצינו בענינו ובעבודתו של לוי ב' קצוות : מחד וגיסא - תנועה של הבדלה, "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי", הבדלה מכל בנ"י , כהמשך הכתוב "על כן לא הי' ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו", כיון שהובדלו מכל בנ"י "לעמוד לפני ה' לשרתו", עד לעבודה נעלית ביותר - "לשאת את ארון ברית ה"', שהארון (שבו הלוחות, תורה) הוא המקודש ביותר מכל המשכן ;

ולאידך גיסא - מעניני העבודה דשבט לוי הוא "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" , היינו, שהבדלת שבט לוי מכל בנ"י היא כדי לפעול על כל בנ"י, להעלות אותם לדרגא נעלית יותר.

ויתירה מזה - שהפעולה דשבט לוי על בנ"י היא גם כשבנ"י נמצאים במצב ירוד, שהרי, הבדלת שבט לוי היתה "בעת ההיא", כש"טעיתם כעגל, ובני לוי לא טעו, לפיכך הבדילם המקום מכם" וע"פ האמור שהבדלת שבט לוי היא כדי לפעול על בנ"י, מובן, שגם כשבנ"י נמצאים במצב ירוד, הם מתעלים ע"י הפעולה דשבט לוי, ועד לעילוי גדול ביותר לגבי המעמד ומצב שלפני הירידה, ע"ד ובדוגמת העילוי שנעשה ע"י לוחות שניות ("כפלים לתושי" ) לאחרי התשובה על חטא העגל .

* * *

ויש להוסיף, שב' קצוות הנ"ל מודגשים גם בנוגע לבית המקדש - ש"זרע לוי כולו מובדל לעבודת המקדש, שנאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי" ;

ביהמ"ק הוא המקום הכי מקודש בעולם, ובביהמ"ק עצמו (ש"הי' במעלה ההר" ישנם דרגות בקדושה בעילוי אחר עילוי, עד לדרגא הכי נעלית בקדושה (מכל ה"עשר קדושות" ) - קדש הקדשים.

וביחד עם זה, מעניניו העיקריים של ביהמ"ק ש"ממנו אורה יוצאה לעולם" היינו, המשכת וגילוי הקדושה דביהמ"ק בכל העולם כולו, ועד כדי כך, שהענין ד"ושכנתי בתוכם" (תכליתו של המקדש "ועשו לי מקדש (ועי"ז) ושכנתי בתוכם" ) שעיקרו בקדש הקדשים, "מקום מנוחת השכינה שהוא הארון", נמשך וחודר בכל העולם כולו, ובלשון הידוע - דירה לו ית' בתחתונים, שגם התחתון, עד לתחתון שאין תחתון למטה ממנו (הקצה ההפכי דקדש הקדשים), נעשה דירה (משכן ומקדש) לו ית', דירה שבה מתגלה עצמותו של הדר בה, מהותו ועצמותו ית'.

וכמודגש גם בעבודת הקרבנות (ענינו של ביהמ"ק, "בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות") – שהקרבן (שמקריבים ע"ג המזבח) מובדל מכל עניני העולם בעלייתו למעלה, ועד ש"רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס" , עלי' לבחי' "רזא דא"ס", שבאין-סוף גופא ה"ז בחי' סוד והעלם שלמעלה מגילוי דא"ס (תכלית ההבדלה) : וביחד עם זה, פועל הקרבן בכל העולם, ש"כל החי עולה לה' ע"י בהמה אחת וכל הצומח ע"י עשרון סלת אחד כו"' . וגם עליית "רזא דקורבנא" עד "רזא דא"ס" היא באופן שעי"ז נמשך ומתגלה מבחי' "רזא דא"ס" באופן ד"אור" – כידוע ש"רז" הוא בגימטריא "אור" , שענינו גילוי (כמ"ש "ויקרא אלקים לאור יום") .

ונמצא, שההבדלה דשבט לוי לעבודת המקדש, עד להבדלה דכהן גדול שהוא בדוגמת קדש הקדשים שבמקדש, היא, כדי להמשיך ולגלות קדושת (המקדש עד ל)קדש הקדשים בכל העולם כולו, היינו, שהעולם כולו מתעלה ונכלל בבחינת קדש הקדשים, הנקודה ד"אחת" במקום (ע"ד בזמן, "אחת בשנה"), ע"י בחי' "אחת" בנפש (בחינתו של הכהן גדול, ודוגמתו בכאו"א מישראל, "כל איש ואיש כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים"), בחי' היחידה, שנקראת "אחת" , "יחידה לייחדך" , שעי"ז נעשה העולם כולו דירה לעצמותו ית', כנ"ל.

(התוועדויות תש"נ כרך ד', ע' 146)

הנקודה החודשית

מתן תורה

ענינו העיקרי של חודש סיון - המתברך בשבת זו - מתן תורה, כמרומז גם בשמו של החודש - "חודש השלישי" , "ירחא תליתאי", ע"ש נתינת התורה, "אוריאן תליתאי" .

ובפרט שב"ראש חודש" סיון (שמכריזים בברכת החודש ) נעשו ישראל ראויים לקבלת התורה - כמ"ש "בחודש השלישי גו' ביום הזה (ר"ח ) באו מדבר סיני גר ויחן שם ישראל גו'", "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד" , שאז, "אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי" .

וע"פ הידוע ש"הימים האלה נזכרים ונעשים" , הינו, שבכל שנה ושנה חוזר ונעשה הענין דנתינת וקבלת התורה באופן מחודש .

(משיחות ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'תשמ"ח, התוועדויות כרך ג', ע' 344)