תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול 

חודש שבט

שמות החודש

בתורה נקרא החודש בשם חודש ה"עשתי עשר", על שם מספרו במניין החודשים מניסן , וגם בשם חודש שבט.

השמות השונים שיש לחודש , מבטאים את ההיבטים שונים של מהותו, כפי הידוע אשר שמו של דבר, "אשר יקראו לו בלשון הקודש", מבטא את תוכנו ומהותו ואף מכיל הוראות בעבודת ה' המיוחדות לחודש זה .

חודש העשתי עשר

בספר דברים נקרא החודש בשם חודש ה"עשתי עשר" (=אחד עשר). וזה לשון הפסוק :

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יי אתו אלהם:

כמו כן הוא נזכר בשם זה בספר דברי הימים (א כז, יד).

עשתי עשר לעשתי עשר החדש בניה הפרעתוני מן בני אפרים ועל מחלקתו עשרים וארבעה אלף:

חודש שבט

שמו של החודש בשם "שבט", נזכר בנביא זכריה: ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט.

שרביט מלוכה וענף

מהפירושים שבשם "שבט": שבט לשון מטה ושרביט מלוכה וכן לשון ענף. כאשר בשניהם רמז לגאולה עפ"י דברי הרבי שליט"א מלך המשיח: "ולהוסיף, שענין הגאולה מרומז גם בשמו של החודש כפי שנקרא בשמות החדשים שעלו עמהם מבבל- "שבט" - שהוא

(א) מלשון "שבטי מושלים" , ובפרט הממשלה דמלכות בית דוד, כמ"ש "לא יסור שבט מיהודה (מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם בשבט) .. עד כי יבוא שילה" (מלך המשיח), עליו נאמר "וקם שבט (מלך רודה ומושל) מישראל", "זה מלך המשיח" .

(ב) מלשון ענף אילן , כמ"ש "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" , "יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח" .

י"ב צירופי הוי'

לכל ראש חודש ישנו ענין מיוחד לגבי שאר החודשים...כמבואר בכתבי האריז"ל שי"ב חודשי השנה הם כנגד י"ב צירופי שם הוי', היינו שבכל חודש ישנו צירוף שם הוי' המיוחד לחודש זה, ומזה מובן שבכל חודש ישנו חיות בפני עצמו – בהתאם לצירוף שם הוי', הוי' מלשון מהוה מחי'ה ומקיים וכו'.

(התוועדויות, ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון ה'תשד"מ)

..ובפרט ע"פ המבואר שם שצירוף שם הוי' שבכל חודש מתבטא ונרמז בפסוק מיוחד (כפי שמפרטים שם את י"ב הפסוקים שבהם מרומזים י"ב צירופי שם הוי' - פסוק מיוחד לכל חודש) - שבזה מודגש עוד יותר החילוק שבין חודש א' למשנהו, בהתאם לחילוק שבתוכן הפסוקים.

(שיחת יום א' דר"ח אלול ה'תשמ"ב, התוועדויות כרך ד' ע' 2100)

צירוף שם הוי' לחודש שבט

המר ימירנו והיה הוא

ידוע שצירוף שם הוי' המאיר בחודש שבט (אשר עפ"י סדר לידת השבטים הוא כנגד יוסף) הוא - הצירוף היוצא מר"ת "המר ימירנו והי' הוא" . ובזה מרומז תוכן העבודה הנ"ל (עבודת יוסף על שם "יוסף ה' לי בן אחר", לעשות מ"אחר" "בן") .. להחליף ("המר ימירנו") יהודי שבבחינת "אחר" ולעשות ממנו "בן".

וגם הפעולה מצדו של המשפיע היא באופן ד"המר ימירנו" - שהרי צריך להחליף את מקומו (לפי שעה) מד' אמות של קדושה לצאת ל"רשות הרבים" כדי למצוא את היהודי שבבחינת "אחר" שיוכל לעשות ממנו "בן", ולא עוד, אלא שגם לאחרי שמוצא יהודי זה, הרי גם הדיבור עמו הוא באופן ד"המר ימירנו" - שצריך להחליף את הסגנון שלו לסגנון שהוא לפי-ערכו של יהודי זה, כגון: להסביר שכדאי לו לקיים תורה ומצוותי'ה מכיון שעי"ז יזכה להמשכת ברכותיו של הקב"ה בענינים שהוא להוט אחריהם (עניני הרשות, כמובן) - "שלא לשמה" כפשוטו.. ובודאי שדיבור בסגנון זה הוא ענין של ירידה לפי ערך דרגתו.

ובלשון הכתוב : "טוב ברע או רע בטוב" - שיוצא ממקום הטוב למקום הרע כדי להפוך את הרע לטוב.. שמכיון שצירוף שם הוי' דחודש שבט יוצא מהתיבות "המר ימירנו והי' הוא" לבדן - הרי תיבות אלו הם בלשון של ציווי, כלומר, שישנו ציווי (בזמנים ומצבים מיוחדים - ענין של פקו"נ כו') שיהי'ה הענין ד"המר ימירנו".

ויש להוסיף, שציווי זה נאמר בכפל לשון - "המר ימירנו", המורה על ענין של ריבוי, כמו : "פתח תפתח" ו"נתן תתן" - "אפילו מאה פעמים" , היינו, שאין להסתפק בפעם אחת, אלא יש לעסוק בזה פעם אחר פעם, אפילו מאה פעמים, עד שיצליח לפעול את הדבר.

ומבטיחים לו ש"והי'ה הוא ותמורתו יהי'ה קודש" - שגם "הוא" וגם "תמורתו" יהיו "קודש", ובאופן ד"והי'ה" - "בהווייתו יהא" , הן אצלו, שעבודה זו לא תגרע מאומה בשלימות הקדושה שלו, כי אם "בהווייתו יהא" - שעומד, ונמשך כך, בתוקף ובשלימות הקדושה, ואדרבה - באופן של הוספה כו', והן אצל הזולת - "תמורתו יהי'ה קודש", ובאופן ש"בהווייתו יהא", בכל התוקף.

(התוועדויות תשמ"ה כרך ב', שבת פרשת יתרו עמ' 1198)

מזל החודש

בכל חודש ישנו ענין מיוחד – חידוש – השייך לחודש זה .. כמודגש גם בעניין י"ב מזלות שברקיע, כנגד י"ב חדשים, שלכל חודש וחודש יש מזל מיוחד וכו'.

(ש"פ ראה, אדר"ח אלול ה'תשמ"ח, התוועדויות ע' 211)

מזל דלי

מזלו של חודש שבט, שבטו של יוסף – דלי .

עם מים טהורים

"...ואחריו מה אתה בורא, א"ל מזל דלי מפני שאחר שמכפרים עונותיו אני זורק עליו מים טהורים ויטהר".

(פסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה ב)

שבט החודש - יוסף

יוסף לי בן אחר

ידוע שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים, וע"פ סדר תולדותם . וכמו כן יש לכל חודש את השבט השייך במיוחד לחודש זה .

הנה השבט השייך לחודש שבט, עפ"י סדר לידתם הוא שבט יוסף שענינו הוא.. "מהענינים העיקריים שתבע בעל ההילולא...התעסקות בהפצת תורה ויהדות, עד להפצת המעיינות חוצה.

וכמדובר בארוכה בהתוועדויות שלפנ"ז שעבודה זו מודגשת בשמו של בעל ההילולא - "יוסף" - ע"ש "יוסף ה' לי בן אחר" , כלומר, להוסיף עוד יהודי ועוד יהודי שיהי' ניכר בו בגלוי שהוא בנו של הקב"ה, ובאופן ד"בן אחר" - שבזה ב' פירושים: (א) גם יהודי שבבחינת "אחר" - וש לעשות ממנו "בן" . (ב) גם יהודי שהוא כבר בבחינת "בן" - יש להעלותו לדרגא נעלית יותר שלא בערך לדרגתו הקודמת, עד שנחשב ל"בן אחר" (למעליותא) לגבי מעמדו ומצבו הקודם.

(ש"פ יתרו התשמ"ה, התוועדויות כרך ב' ע' 1197)

עניינו של החודש

הפצת הענייינים הכי עמוקים שבתורה

אודות ענינו המיוחד של חודש שבט נתבאר בהתוועדות שלפנ"ז שמפורש הדבר בתושב"כ : "בעשתי עשר חודש באחד לחודש ("ראש חודש" שבט הכולל את כל ימי החודש) . הואיל משה באר את התורה", "משנה תורה", כלומר, ביאור כל פרטי הענינים שנאמרו בד' הספרים שלפנ"ז, בהוספת ענינים חדשים , ובזה גופא .- "בשבעים לשון פירשה להם" .

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים"' -שעי"ז ש"נזכרים" כדבעי, חוזרים ו"נעשים" אותם הענינים שהיו בפעם הראשונה :

בכל שנה ושנה בבוא ר"ח שבט - הרי בכל יום שבו "הואיל משה באר את התורה", "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" , ובפרטיות יותר - בחי' משה רבינו שבכאו"א מישראל , היינו, שנפעל תוקף וחיזוק ("באר גו'") בכל עניני העבודה שלפנ"ז, ולא עוד, אלא באופן של הוספה, "מעלין בקודש" ,

ולא רק בנוגע לעצמו, אלא גם - ובמיוחד - "בשבעים לשון פירשה להם", כלומר, הפצת התורה והיהדות גם ליהודי שנתרחק כו', עד שאינו שייך ללמוד ולהבין את התורה בלשון הקודש (כולל - שבגלוי ובחיצוניות אינו שייך לעניני קדושה, שזהו התוכן הרוחני ד"לשון הקודש"), ולכן, בהכרח לתרגם לו את התורה בשפת המדינה, בלשון עם ועם, "בשבעים לשון".

ויש לקשר ענין זה עם האמור לעיל שחודש שבט הוא כנגד שבטו של יוסף:

ענינו של "יוסף" הוא - "יוסף ה' לי בן אחר" , וידוע פירוש הצמח-צדק בדיוק הלשון "בן אחר" (ולא "עוד בן") - שגם יהודי שבגלוי ובחיצוניות הוא בתכלית הירידה, "אחר", עושים אותו (לא רק "שכן קרוב" , אלא) "בן", היינו, שרואים בו בגלוי את כל הענינים של ה"אבות".

וענין זה נפעל ע"י כללות העבודה דהפצת התורה והיהדות - "בשבעים לשון פירשה להם".

והנה, בחודש שבט גופא ישנה הדגשה יתירה בנוגע לכללות העבודה דהפצת התורה והיהדות – בעשירי בשבט, "העשירי יהי' קודש" (שנכלל בר"ח):

בדורנו זה נתגלה ענין מיוחד בעשירי בשבט - יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. אשר, ביום זה, "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ" .

וענין זה קשור עם כללות הענין דחודש שבט - מכיון שהנקודה התיכונה ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של בעל ההילולא קשורה עם העבודה המיוחדת דחודש שבט:

חודש שבט הוא כנגד שבטו של יוסף. וזהו הקשר המיוחד עם בעל ההילולא ששמו הראשון הוא "יוסף", וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בעבודתו בענין ד"יוסף ה' לי בן אחר", לעשות מ"אחר" "בן", כידוע ומפורסם לכל גודל השתדלותו של בעל ההילולא, עד למסירת- נפש ממש, בהפצת התורה והיהדות, עד להפצת המעיינות (דפנימיות התורה) חוצה,

כולל - ע"י תרגום עניני התורה, עד לענינים הכי עמוקים שבתורה, תורת החסידות, בלשון עם ועם, שזהו ענינו של חודש שבט - "הואיל משה באר את התורה", "בשבעים לשון".

(לקו"ש כרך כ"ו, ש"פ וארא, ר"ח שבט תשמ"ו, ע' 315-316)