תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול 

חודש אייר

שמות החודש

בתורה נקרא חודש זה בשם החודש השני או חודש זיו, כאשר השם אייר הינו משמות החדשים שעלו בידם מבבל, ונזכר לראשונה בספרות חז"ל.

השמות השונים שיש לחודש, כולל השמות שעלו עימהם מבבל , מבטאים היבטים שונים של מהות החודש, כפי הידוע ששמו של דבר, "אשר יקראו לו בלשון הקודש", מבטא את תוכנו ומהותו. שמות אלה מכילים גם הוראות בעבודת ה', המיוחדות לחודש זה.

החודש השני

ב??ח?ד?ש? ה?ש???נ?י ב??א?ר?ב??ע?ה ע?ש??ר יו?ם ב??ין ה?ע?ר?ב??י?ם י?ע?ש?ו? א?תו? ע?ל מ?צ?ו?ת ו?מ?ר?ר?ים י?אכ?ל?הו?:

(במדבר ט, יא)

החדש הזה - ..ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי:

(רש"י שמות יב, ב)

ו?ב?ש???נ?ה ה?ש???נ?ית ..ב??ח?ד?ש? ה?ש???נ?י ה?ח?ל?ו? ז?ר?ב??ב?ל . ל?נ?צ??ח? ע?ל מ?ל?אכ?ת ב??ית י?י.

בחדש השני - הוא חדש אייר:

(רש"י, עזרא ג, ח)

לא רק מספר סידורי

חודש אייר בכללותו הוא "חודש השני" - שכן, "שמות החדשים עלו עמהם מבבל" , ואילו בתושב"כ נקראים ע"ש מספרם הסידורי, חודש הראשון ("החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" ), חודש השני וכו',

ובפרט שהענין ד"חודש השני" אינו רק מפני ההכרח דמספר הסידורי, אלא גם מצד תוכן ענינו של החודש - כמודגש בענין ד"פסח שני" (גם בנגלה דתורה), ועאכו"כ ע"פ המבואר בתורת החסידות שהעבודה דחודש השני היא העבודה השני' (אתהפכא) - לאחרי העבודה הראשונה (אתכפיא) בחודש הראשון,

(שיחת ש"פ קדושים, ב' דר"ח אייר ה'תשמ"ו, התוועדויות כרך א, ע' 241)

עבודה שניה – אתהפכא

ע"פ המבואר בחסידות אודות החילוק שבין אופני העבודה דניסן ואייר - שאייר נקרא "חודש השני", להיותה בחי' השנית בעבודה : "חודש הראשון", ניסן, הוא בחי' הראשונה בעבודה - בחי' אתכפיא, שזהו אופן העבודה דיצי"מ, שנאמר בה "כי ברח העם", "מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי" , ובמילא, לא היו שייכים אלא-לעבודה דאתכפיא בלבד.

ולאחרי כן בא "חודש השני", אייר, בחי' השנית בעבודה - בחי' אתהפכא (בירור הרע והפיכתו לטוב, ע"י העבודה דספה"ע) הבאה לאחרי העבודה דאתכפיא.

(ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר תשמ"ה, התוועדויות כרך ג, ע' 1878)

חודש זיו

ו?י?ה?י ב?ש??מו?נ?ים ש??נ?ה ו?א?ר?ב??ע מ?או?ת ש??נ?ה ל?צ?את ב??נ?י י?ש??ר?א?ל מ?א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם ב??ש???נ?ה ה?ר?ב?יע?ית ב??ח?ד?ש? ז?ו הו?א ה?ח?ד?ש? ה?ש???נ?י ל?מ?ל?ך? ש??ל?מ?ה ע?ל י?ש??ר?א?ל ו?י??ב?ן ה?ב??י?ת ל?יי:

בחדש זיו - הוא אייר דאית ביה זיוא לאילנא וכן תרגם יונתן זיו נצניא:

הוא החדש השני - למנין החדשים שהרי ניסן ראש השנה לחדשים:

(רש"י למלכים א ו, א)

זיו - ענין זוהר ונוגה כי מנוגה נגדו (שמואל ב' כב, יג) תרגומו מזיו יקריה וחודש אייר נקרא זיו ע"ש זוהר הפרחים והנצנים הנראים אז בארץ: (מצודת ציון מלכים א ו, א)

בחדש זיו - בירח שנולדו בו זיותני עולם.

(ראש השנה יא, א)

בחדש זיו - אייר הוא.

(פירוש רש"י להנ"ל)

דאמר רבי חנינה שמות חדשים עלו בידם מבבל.. בראשונה בירח זיו שבו זיוו של עולם הצמחים ניכרין והאלינות ניכרין. מכן והילך..

(ירושלמי ראש השנה פרק א דף נו טור ד /ה"ב)

בירח זיו: היינו אייר.

והאילנות ניכרין: מה המה פירותיו.

מכאן ואילך: לאחר שעלו מבבל קורא לחדשים בשמות אחרים ניסן אייר וכו'.

(פירוש קורבן העדה לירושלימי דלעיל)

זיו וזוהר הגאולה

ענינו של חודש אייר ...- מודגש בשמו העיקרי בלשון הקודש - "חודש זיו ענין האיר ("זוהר ונוגה" ).

והענין בזה :

כל יום ויום מימי החודש הוא יום השייך לחודש "זיו" (יום ראשון דחודש זיו, וכיו"ב), ולא עוד אלא שגם הענינים שנעשים בהימים דחודש זה [הן עניני קדושה, והן עניני חול, שגם בהם משתמשים בשמות החדשים בכל מקום ומקום ] שייכים ל(יום שב)חודש "זיו" - שבזה מודגש שכל עניניו דכאו"א מישראל, החל מענינו העיקרי שהוא תכלית בריאתו, "אני נבראתי לשמש את קוני" , הם באופן של זוהר ואור ("זיו"), ועד לתכלית השלימות דזוהר ואור ("זיו") - "זהר הרקיע" (כלשון הכתוב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע").

ועוד ועיקר - שחודש "זיו" הוא זמן מסוגל לקיום היעוד "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (כפשטות הכתוב) שנאמר בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שנעשה הגילוי ד"זהר הרקיע" ("זיו") בכל הזמנים ובכל המקומות, וזוכים לבנין בית המקדש, כהמשך הכתוב "בחודש זיו . . ויבן הבית לה'".

(שיחת יום ב' פ' אמור, ט"ו אייר ה'תנש"א, התוועדויות כרך ג', ע' 191)

זיו ספרת העומר

ספירת העומר - המצוה המיוחדת שבכל הימים דחודש זיו – קשורה עם ענין האור והגילוי ("זיו"), כיון ש"וספרתם הוא לשון בהירות . . להמשיך עשר ספירות שיאירו לכם ("וספרתם לכם") למטה" , וזוהי ההכנה להגילוי אלקות שבמתן-תורה (ביום החמישים), כמ"ש "אתה הראת גו"', "הראת ממש בראי' חושית", מעין ודוגמת והכנה להגילוי דלעתיד לבוא ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" .

(ט"ו אייר ה'תנש"א, התוועדויות כרך ג', ע' 198)

זיו וגילוי תורת רשב"י

ויש להוסיף בהקשר והשייכות דל"ג בעומר - יום שמחתו של רשב"י - לענין האור והגילוי ("זיו") :

חידושו של רשב"י בתורה - שנסתר שבתורה (פנימיות התורה) יהי' באופן של אור וגילוי כמו נגלה דתורה, כמודגש גם בשמו של "חיבורא דילך" (דרשב"י) - ספר הזהר, ע"ש "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" .

ועוד ועיקר - שע"י הלימוד בתורתו של רשב"י (פנימיות התורה) באים לקיום היעוד "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" בגאולה העתידה, כיון ש"בהאי חיבורא דילך . . יפקון בי' מן גלותא ברחמי" .

(ט"ו אייר ה'תנש"א, התוועדויות כרך ג', ע' 198)

חודש אייר

אייר - אברהם יצחק יעקב רחל

אייר הוא ראשי תיבות אברהם, יצחק, יעקב, רחל . והביאור בזה. חודש אייר הוא הממוצע בין חודש ניסן - שנקודתו התיכונית היא יציאת מצרים - לחודש סיון, שנקודתו התיכונית היא מתן תורה. ובהיות שביציאת מצרים הי'ה "כי ברח העם" , "מפני שהרע שבנפשות ישראל הי'ה עדיין בתקפו כו'" ובשעת מתן תורה נתחדש היחוד דישראל והקב"ה, שע"י "אורייתא" הנה "ישראל וקוב"ה כולא חד".

הנה מכיון שכל ענין צריך להיות בסדר והדרגה, הרי מובן שלהגיע לבחי' היחוד דמתן תורה (שמתחיל מר"ח סיון, כנ"ל), אחרי העבודה ד"כי ברח העם", צריכה להיות בנתיים העבודה ד"מרכבה", דאף שהוא עדיין "מציאות" שאינו מיוחד, מ"מ, יהי'ה בטל לגמרי כביטול המרכבה אל הרוכב. ועי"ז יוכל אח"כ להגיע 'לבחי' היחוד דמתן תורה', וזהו מה שאייר הוא ראשי תיבות אברהם יצחק יעקב רחל - שהם ד' רגלי המרכבה, והעבודה דאייר היא "מרכבה שלימה".

(לקו"ש חלק ז', ע' 300 ואילך)

אייר - ראשי תיבות: אני יי רופאך

איתא בספרים , שאייר הוא ראשי תיבות של "אני יי רופאך" , דהיינו שחודש זה מסוגל לענין הרפואה.

והנה בענין הרפואה גופא יש כמה אופנים, וכאן מודגש שהרפואה ד"אייר" שייכת ל"אני ה' רופאך", רפואת הקב"ה דייקא, שהחידוש ברפואה זו מפורש בכתוב (דלעיל) - "כל המחלה גו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", היינו שהקב"ה מונע שהחולי יבוא על האדם מלכתחילה .

(עפ"י שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, תשמ"ז).

צירוף שם הוי' לחודש אייר – יהה"ו

י"ב צירופי הוי'

לכל ראש חודש ישנו ענין מיוחד לגבי שאר החודשים (נוסף על הצד השוה עם כל שאר ראשי חדשים – "ראשי חדשים לעמך נתת"). כמבואר בכתבי האריז"ל שי"ב חודשי השנה הם כנגד י"ב צירופי שם הוי', היינו שבכל חודש ישנו צירוף שם הוי' המיוחד לחודש זה, ומזה מובן שבכל חודש ישנו חיות בפני עצמו – בהתאם לצירוף שם הוי', הוי' מלשון מהוה מחי'ה ומקיים וכו'.

(התוועדויות, ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון ה'תשד"מ,

התוועדויות כרך א', ע' 394)

יתהלל המתהלל השכל וידוע

איתא בכתבי האריז"ל שצירוף שם הוי' דחודש אייר הוא - בראשי- התיבות "יתהלל המתהלל השכל וידוע" שבפסוק "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי".

והנה, תוכן הדברים מובן מפשטות הכתובים, ובפרט ע"פ המבואר במאמרו הידוע של אדמו"ר הזקן ד"ה זה , וכן בדרושי הצמח צדק באור-התורה נ"ך .

ונקודת הענין: "חכם בחכמתו" "גבור בגבורתו" ו"עשיר בעשרו" קאי על חכמה גבורה ועושר דקדושה, כפי שמבאר את תוכן ענינם בספירות כו'. ואעפ"כ, "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו".

וממשיך בכתוב שלאח"ז: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי" - "זאת" קאי על ספירת המלכות, שעל ידה נמשך גילוי האור למטה, וזוהי תכלית הכוונה - להיות לו ית' דירה בתחתונים, משא"כ בעולמות העליונים - "הואיל ולהם ירידה מאור פניו ית'" . ולכן, "בזאת (דוקא) - יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", לפי שהשלימות דכל הספירות היא ע"י המלכות ("זאת"), מכיון שעל ידה דוקא נעשה דירה לו ית' בתחתונים .

(ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר תשמ"ה, התוועדויות כרך ג' ע' 1886)

מזל החודש

בכל חודש ישנו ענין מיוחד – חידוש – השייך לחודש זה .. כמודגש גם בעניין י"ב מזלות שברקיע, כנגד י"ב חדשים, שלכל חודש וחודש יש מזל מיוחד וכו'.

(ש"פ ראה, אדר"ח אלול ה'תשמ"ח, התוועדויות ע' 211)

מזל שור

מזלו של חודש אייר הוא שור .

מזל שור זכות קורבנות עולות פרים

נסתכל המן במזלות וראה ..מזל שור לאייר שהיו מקריבין עולות פרים, .... ולא ראה הרשע כי המזלות והכוכבים אין בידם יכולת להרע או להיטיב כי הכל בידי שמים שברא הכוכבים והמזלות ואמרו חז"ל אין מזל לישראל. ואמר הקב"ה על ידי ירמיהו ע"ה ומאותות השמים אל תחתו (ירמיה י' ב').

(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד נא ד"ה פרשה ג' א')

ש??ב?ט החודש - שמעון

ידוע שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים, וע"פ סדר תולדותם.

(משיחות ש"פ שמות, מבה"ח שבט ה'תשמ"ו, התוועדויות ע' 332)

וכמו כן "ידוע שלכל חודש יש צירוף שם הוי' בפני עצמו, מזל בפני עצמו, שבט בפני עצמו וכו', ובהתאם לזה – עבודה פרטית המיוחדת שחודש זה".

(ש"פ תרומה, בדר"ח אד"ר ה'תשד"מ, התוועדויות ע' 1017)

והנה עפ"י סדר זה, שי"ב חדשי השנה הם כנגד י"ב השבטים עפ"י סדר תולדותם , נמצא שחודש אייר (שמזלו שור), אשר הוא "החודש השני" הוא כנגד שבט שמעון .

שמעון ולוי אחים

ענינו של שמעון בפשוטם של כתובים - מצינו בברכתו של יעקב לשמעון . ומעלה מיוחדת בזה - מצד ענין הגילוי שבברכה :

ידוע שברכה הו"ע הגילוי, שכן, ענין הברכה הוא המשכה משורש ומקור הדבר, שיומשך מן ההעלם אל הגילוי, כמפורש בקרא בנוגע לברכתו של יעקב "איש אשר כברכתו ברך אותם" , "ברכה העתידה לבוא על כל אחד ואחד" , מכיון שאין זה באופן שפועלים דבר חדש, כי אם, באופן של המשכה משרשו ומקורו כו', מן ההעלם אל הגילוי (ומטעם זה הוכרח יעקב להקדים את אפרים למנשה, בהתאם לשרשם ומקורם כו').

ומזה מובן גם בנדו"ד, שמצד ענין הגילוי שבברכה - מודגש יותר שזהו"ע השייך ומובן בפשטות לכל אחד ואחד, מגדול ועד קטן.

* * *

התחלת ברכת יעקב לשמעון היא - "שמעון ולוי אחים" , אשר, כללות ענין זה יש לבארו גם למעליותא :

בפירוש רש"י, פשוטו של מקרא, מצינו אמנם שדברי יעקב לשמעון אינם ברכות, כי אם, דברי תוכחה - "שהוכיח את הראשונים (ראובן שמעון ולוי) בקנטורים" , "יש מהם שלא ברכם אלא קנטרם" , שלכן, חזר וברך את כולם, "ויברך אותם, כולם במשמע" , ועד כדי כך, ש"בסודם אל תבוא נפשי וגו"' ; אבל אעפ"כ, ישנו גם הפשט שקודם גם לפירוש רש"י, אשר, לפירוש זה מדובר אודות ענין של ברכה כפשוטה, למעליותא....

* * *

וביאור הענין :

"שמעון" - מדגיש לכל לראש את תוכנו של שם זה, "שמו אשר יקראו לו בלשון הקודש" , המורה על מהותו וכו' - כמפורש בקרא "כי שמע ה' וגו' ותקרא שמו שמעון", ובמילא, כאשר קוראים אותו בשם "שמעון" במשך כל ימי חייו, ובנדו"ד, בברכתו של יעקב, הרי זה מדגיש, לכל לראש, את התוכן דשם זה.

והרי ענין זה הוא למעליותא - "שמע ה' וגו' ויתן לי גם את זה". ויש להוסיף, שבמעלת שמעון יש עילוי גם ביחס למעלת ראובן:

אע"פ שראובן קודם לשמעון, "בכור ישראל" , ומה גם שלא היו נגדו הטענות שהיו נגד שמעון (כפשטות הכתובים ע"פ פירוש רש"י), וכן הוא בתוכן ענינם ברוחניות , שראובן הו"ע הראי'ה, ע"ש "כי ראה ה' גו"' , ושמעון הו"ע השמיעה, "כי שמע ה' וגו', ומעלת הראי'ה גדולה יותר ממעלת השמיעה (כידוע הראי' וההוכחה מהלכות עדות) - הרי, לאידך גיסא, מודגשת כאן מעלתו של שמעון לגבי ראובן, שכן, גם מצד ענין השמיעה בלבד ("כי שמע ה"'), נעשה הענין ד"ויתן לי גו"', מבלי שיהי' צורך בענין הראי'ה ("כי ראה ה"') דוקא.

* * *

וממשיך, "שמעון ולוי אחים" - הדגשת הענין דאהבת ישראל ואחדות ישראל. ויש להוסיף בזה :

"שמעון ולוי" - הם ב' דרגות שונות, מן הקצה אל הקצה : "שמעון" - ע"ש "כי שנואה אנכי", תכלית הירידה ; ו"לוי" - ע"ש "ילוה אישי אלי" , תכלית העילוי.

וזהו החידוש שבדבר - שמבלי הבט על ריחוק הערך שביניהם, נעשים "שמעון ולוי אחים", אהבת ישראל ואחדות ישראל, ועד כדי כך גדולה האחדות - שהכתוב מקדים שמעון ללוי.

ובלשון רבינו הזקן בתניא פרק לב - "מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים, בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים כו'".

והעיקר - בנוגע לעבודה בפועל - "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" , "שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה, וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'".

ועד"ז מובן גם בנוגע לב' הבחינות ד"שמעון" ו"לוי" שבכאו"א מישראל - שאף שידע איניש בנפשי' שלפעמים נמצא במעמד ומצב ד"שמעון", "כי שנואה גו"', אין לו להתייאש ח"ו, בידעו שלאמיתתו של דבר "שמעון ולוי אחים", שכן, "גם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'" , אלא, שצריך לגלות זאת בעבודה בפועל כו'.

(ש"פ ויקרא, ה' ניסן ה'תשמ"ז, התוועדויות כרך ע' 746)

עניינו של החודש

ספירת העומר

שכל יום קשור למצוה מיוחדת

ענינו המיוחד של חודש אייר - שכל הימים שבו, כאו"א מהם קשור עם מצוה אחת מיוחדת, מצות ספירת העומר (משא"כ בחודש ניסן שלפניו וחודש - סיון שלאחריו, שהמצוה דספירת העומר היא רק בחלק מהימים דחדשים אלה) .

ותוכן הענין דספירת העומר בעבודת האדם: ידוע שקרבן העומר, שבא משעורים, מאכל בהמה, רומז על "הקרבת" נפש הבהמית, ובמשך מ"ט הימים דספה"ע מבררים כל פרטי המדות דנה"ב, ז' מדות כפי שכ"א כלולה מז' מדות, שבכל יום נעשה בירור מדה פרטית: חסד שבחסד, גבורה שבחסד וכו' , היינו, שהעבודה היא בסדר והדרגה, צעד אחר צעד כו', עד שמגיעים לשלימות העבודה ד"וספרתם לכם גו' שבע שבתות תמימות תהיינה" , שהבירור והזיכוך ("וספרתם" מלשון בהירות ) הוא באופן של תמימות ושלימות .

(ש"פ תזו"מ, ג' אייר, ה'תש"נ התוועדויות כרך ג, ע' 121)

כל החודש כולו

ענינו המיוחד של חודש אייר:

עבודת בני ישראל - שדומין ללבנה ומונין ללבנה - מתחלקת בהתאם לחדשי השנה (ענין הלבנה), עבודה מיוחדת לכל חודש. ונמצא, שהעבודה המיוחדת דהודש אייר היא - ספירת העומר, עבודת ההכנה של בנ"י שהענין דמ"ת יהי' באופן ד"קב שלו", עד שיהיו שותפים להקב"ה בכללות הענין דמ"ת.

ואף שהמצוה דספירת העומר ישנה גם בימי חודש ניסן וסיון (לא רק בחודש אייר) - הרי ישנו עילוי מיוחד בחודש אייר, שכן, בכל הימים דחודש זה מקיימים את המצוה דספה"ע, משא"כ בחדשים ניסן וסיון, שמקיימים מצוה זו רק בחלק מימי החודש: בחודש ניסן - במחצית השני' של החודש, לאחרי מילוי הלבנה (כאשר הולכת ומתקטנת), ובחודש סיון - חמשה ימים בלבד.

כלומר: בחדשים ניסן וסיון, ישנם ענינים נוספים (מלבד הענין דספה"ע) ש(בפשטות עכ"פ)אין להם שייכות לספה"ע, משא"כ בחודש אייר - הרי כל ימי החודש קשורים ומאוחדים בענין אחד, מצות ספה"ע, היינו, שכל יום ויום הוא ענין (ומצוה) בפ"ע, ולכן מברכים ברכה בפ"ע בכל יום ויום, וביחד עם זה - כל ימי הספירה הם ענין (ומצוה) אחד, ולכן נוסח הברכה הוא בכל הימים בשוה.

(ש"פ קדושים, מבה"ח אייר , התוועדויות כרך ג' , ע' 1579)